ע"א 461/14

תקציר

פסק הדין עוסק בתחולת חוק הפסילה השיפוטית על הליך "דיון חוזר" לפי סעיף 41(ה)(2) לחוק בתי המשפט. סוגיית הליבה נוגעת לשאלה האם שופט שאישר תביעה נגזרת או תביעה ייצוגית יכול להיות חלק מהרכב שדן מחדש באותה החלטה. חוק בתי המשפט תוקן בשנת 2010 כדי לייעל את ההתדיינות הכלכלית בכך שמנע ערעורים לבית המשפט העליון על אישורים מסוימים של תובענות ייצוגיות, ובמקום זאת אפשר דיון חוזר באותו בית משפט מחוזי בפני שלושה שופטים. במקרה ספציפי זה, השופטת ד' קרת-מאיר, שאישרה תחילה את התביעה הנגזרת, נכללה בהרכב הדיון החוזר, מה שגרם למערערים לבקש את פסילתה. בית המשפט הגיע למסקנה כי שופט לא צריך להשתתף בדיון חוזר בהחלטה שקיבל בשל חשש לאובייקטיביות שיפוטית והטיה פוטנציאלית, שכן הדבר מעורר "חשש ממשי למשוא פנים". התקדים שנקבע מדגיש כי חששות ליעילות בהליכים משפטיים אינם צריכים לפגוע במשוא פנים שיפוטי. לפיכך, יש להחליף שופט המעורב בהחלטה הראשונית בשופט אחר שיבטיח הגינות, בהתאם לעקרונות העומדים בבסיס הצדק הפרוצדורלי. החלטת בית המשפט מדגישה את חשיבות השמירה על אמון הציבור ברשות השופטת באמצעות מניעת מראית עין של ניגוד עניינים או משוא פנים.