רע"א 300/13

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטה לפי חוק הבוררות. המבקשים טענו להקפאת הליכים על בסיס סעיף בוררות לכאורה, אך בית המשפט מצא כי בקשתם אינה עומדת בדרישות ההתערבות במקרים כאלה. על פי פסק הדין, בקשות למתן רשות ערעור על החלטות לפי חוק הבוררות מוגבלות בדרך כלל, וכלל "ההזדמנות הראשונה" מחייב צד לתבוע תניית בוררות בין הצדדים בהזדמנות הראשונה. במקרה זה קבע בית המשפט כי המבקשים לא העלו את טענתם בהזדמנות הראשונה, כנדרש בחוק. הדיון בסעדים זמניים נחשב להזדמנות זו ממש. יתר על כן, האמירה הכללית של המבקשים בדבר "שימור כל התביעות" לא נחשבה מספקת; היה עליהם לציין במפורש את עמידתם על זכותם לתבוע הקפאת הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות. גם אם המבקשים לא היו מודעים לתניית הבוררות בעת ההזדמנות הראשונה שלהם, בית המשפט מצא כי סביר לצפות מהם להיות מודעים לפרטי המקרה שלהם לפני שהם מגיבים להצעת בית המשפט. מטעמים אלה, בין היתר, נדחתה בקשת רשות הערעור, הוסר הוראת השעה והוטל על המבקשים לכסות את הוצאות המשיבים.