סע"ש 17014-02-17

תקציר

התובע, רופא במקצועו, הועסק בבית חולים בין השנים 1991-2001, עת פוטר. העסקתו התאפיינה במספר תקופות תעסוקה, שבמהלכן השתנו מעמדו ומעמדו זה מזה. תקופת ההתמחות של התובעת חולקה לשתי תקופות משנה. בשנים 1991–1993 הועסק באמצעות חוזה מיוחד כרופא מתמחה. בשנים 1993–2001 הועסק בבית החולים כרופא תושב קבע והיה מבוטח בפנסיה תקציבית. עם זאת, מכיוון שלא סיים את התמחותו בהצלחה, פנה בית החולים למשרד הבריאות בבקשה לסיים את העסקתו. העסקתו הופסקה רשמית במרץ 2001. לתובע שולמו פיצויי פיטורים בהתאם. חשוב לציין כי רק ארבעה חודשים לאחר מכן, באוגוסט 2001, הועסק התובע מחדש בבית החולים באותו תפקיד ובאותה מחלקה אך באמצעות קרן מחקר, ולא ישירות על ידי המדינה. שינוי זה בסטטוס התעסוקתי הביא לכך שהתובע היה מבוטח בתוכנית פנסיה צוברת, ובכך פגע בזכויותיו הפנסיוניות. התובע טען כי פיטוריו היו תרמית, שנעשו כדי לסייע לבית החולים להתמודד עם תלונה נגד מנהל המחלקה וכי הובטח לו כי יתקבל לעבודה מחדש לאחר מספר חודשים באותם תנאים. הנתבעת הכחישה את הטענות וטענה כי העסקתה של התובעת הופסקה כדין, בשל הצורך לשמור על איזון בין מומחים למתמחים במחלקה, בהתאם להסכמים הקיבוציים החלים. לטענת הנתבעת, העסקתו מחדש של התובע בקרן מחקר הייתה דרך מקובלת ולגיטימית להתגבר על אילוצי תקציב וכוח אדם ולסייע לתובע להמשיך בהעסקתו בבית החולים עד שיסיים בהצלחה את התמחותו. בית הדין קבע כי לנתבעת הייתה זכות ניהולית לפטר את התובעת ולא מצא כל פגם בפיטורי התובעת. עם זאת, היא מצאה פגם בהתנהלות הנתבעת בכל הנוגע להעסקתו מחדש של התובע באמצעות קרן מחקר, אשר הביא לפגיעה בלתי מוצדקת בזכויותיו הפנסיוניות. בית הדין הדגיש כי קליטתו המחודשת של התובע באותו תפקיד ומחלקה חודשים ספורים לאחר פיטוריו מעידה על פיטורים פיקטיביים. הנאשם לא סיפק הסבר סביר לכך. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת התובע. בית המשפט קבע, כי התובע זכאי לקבל מהמדינה מסלול פנסיה תקציבי רטרואקטיבית מאוגוסט 2001, תוך השבת פיצויי הפיטורים שקיבל. המדינה חויבה לשאת בהוצאות התובע בסך 20,000 ₪.