ת"א 17937-02-25

תקציר

החלטה זו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד עוסקת בבקשה למינוי מומחים רפואיים בערעור לפי חוק תאונות דרכים. הסוגיה המשפטית המרכזית סובבת סביב שיקול דעתו של בית המשפט והעקרונות הקבועים המסדירים מינוי מומחים רפואיים, במיוחד בתחומים מיוחדים כמו פסיכיאטריה וטיפול בכאב. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **עקרון מינוי מומחה בתביעות תאונות דרכים:** בית המשפט חוזר על עקרון יסוד לפיו הדרך העיקרית, ולעיתים הבלעדית, של נפגע להוכיח תביעות רפואיות לפי חוק תאונות דרכים היא באמצעות מינוי מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט. לכך מוזכר במפורש על ידי ציטוט סעיף 6א לחוק נפגעי תאונות דרכים וסעיף 2 לתקנות הפיצויים הרלוונטיות. * **גישה ליברלית למינוי מומחים:** חידוש משפטי משמעותי, או ליתר דיוק, עיקרון מנחה שהודגש מאוד, הוא גישתו הזהירה של בית המשפט לדחיית בקשות למינוי מומחים. פסק הדין מדגיש כי גם במקרים של ספק, על בית המשפט לנטות למינוי מומחה. הסיבה לכך היא שאם המומחה בסופו של דבר לא ימצא נכות שיורית, ניתן להעביר את עלויות המינוי לתובע, ובכך להימנע מדחיית התביעה בטרם עת מטעמים רפואיים. "הכלל המסוים", שנגזר מפסיקה כמו LCA 3007/12 Anonymous v. הראל, מדגיש כי החלטות *לא* למנות מומחה כפופות לביקורת ערעור קפדנית. * **סטנדרט ראיות לכאורה:** בית המשפט מבהיר כי די בראיות *לכאורה* לקשר סיבתי בין התאונה לבין הפגיעה הנטענת למינוי מומחה. ראיות אלה אינן חייבות להיות חד משמעיות בתיעוד הרפואי ויכולות להתבסס על רמה נמוכה של הסתברות צפויה. זה מדגים עמדה פרואקטיבית בהבטחת הערכה נכונה של תביעות. * **רצף הטיפול אינו חד משמעי:** ההחלטה מחדשת בכך שהיא מציינת במפורש כי היעדר טיפול רציף אינו שולל באופן אוטומטי את הצורך בפגישה עם מומחה. הדרישה להמשכיות אינה מחסום מוחלט או מכריע, כפי שמעידים מספר החלטות של ערכאת ערעור שצוטטו. זה מרחיב את היקף הפגישות הפוטנציאליות עם מומחים, ומכיר בכך שהנסיבות הרפואיות עשויות להשתנות. * **מינוי מומחה בטיפול בכאב:** בית המשפט מספק הנחיות מפורטות לגבי מינוי מומחים לטיפול בכאב. * **הבחנה בתסמונת כאב כרוני:** הכלל הוא שמומחה כאב מתמנה כאשר יש ראיות *לכאורה* ל*תסמונת כאב כרוני* הנבדלת מבעיות רפואיות אחרות שכבר מונו להן מומחים. זה מבדיל אותו מכאב שהוא רק סימפטום של בעיה רפואית ספציפית שכבר אובחנה. * **מצבים סימולטניים:** עם זאת, הפסיקה מחדשת בכך שאינה שוללת מינוי מומחה לכאב במקרים בהם הנפגע סובל *גם מגם* מתסמונת כאב כרוני *ו* כאב הנובע מבעיה רפואית ספציפית. * **ראיות לכאורה לתסמונת כאב נפרד:** באופן מכריע, גם אם הכאב טופל על ידי מומחה אחר, עדיין ניתן למנות מומחה לכאב אם יש *ראיות לכאורה* לתסמונת כאב נפרדת ונוספת* שמקורה בבעיה הרפואית הספציפית שלגביה כבר נקבעה נכות (כפי שראינו ב"מקרה ששון"). * **רישיון קנאביס וטיפול במרפאת כאב כראיה:** חידוש או הבהרה מרכזית בהחלטה זו הוא הקביעה ברע"א 26427-04-22 פלונית נ' כלל חברה לביטוח בע"מ כי שילוב של טיפול במרפאת כאב *ו* קבלת רישיון לשימוש בקנאביס מהווה ראיה חזקה *לכאורה* המצדיקה מינוי מומחה לכאב. עצם *האפשרות* של תסמונת כאב, הנתמכת על ידי ראיות כאלה, נחשבת מספיקה. * **החלה על המקרה שלפנינו:** בית המשפט מיישם עקרונות אלה על העובדות הספציפיות. * **פסיכיאטריה:** האבחנה של הפרעת הסתגלות, אפילו עם טיפול יציב ותוצאות טובות, מצדיקה מומחה פסיכיאטרי לקבוע כל נכות *שנותרה*. * **כאב:** המסמכים הרפואיים הצביעו בבירור על טיפול במכון הכאב איכילוב עם אבחנה של "תסמונת כאב כרוני". כמו כן, רצף הטיפול אושר עד למועד האחרון, תוך עמידה בדרישות שנקבעו בפסיקה. גם רישיון התובע להשתמש בקנאביס נשקל במשתמע בהתאם לתקדים. לאחר מכן, בית המשפט מציב שתי שאלות ספציפיות שעליהן יענה המומחה, בהתאם לקריטריונים המשפטיים שנקבעו למינוי מומחה לכאב. בעיקרו של דבר, ההחלטה משקפת מגמה שיפוטית להבטחת הערכה רפואית מקיפה בתביעות תאונות דרכים, מתן עדיפות להזדמנות של התובע לבסס את טענותיו באמצעות עדות מומחה, ומתן הנחיות ניואנסיות למינוי מומחים רפואיים מומחים, במיוחד בתחום המורכב של טיפול בכאב.