ע"פ 6808/18

תקציר

הכרעת הדין בוחנת את הרשעתו של המערער במעשה מגונה בקטין, מעשה מגונה בפומבי ומעשה מגונה באדם אחר. הרשעתו של המערער במעשה מגונה בקטין מתבססת על עדויות מהימנות של הקטין, חוקר ילדים ועדויות תומכות, הגם שהיו סתירות עם עדותה של א.ק. (אמו של הקטין). בית המשפט קבע כי עדותו של הקטין הייתה אמינה מעבר לכל ספק סביר, ונתמכה בגרסתו העקבית של הקטין ובמצבה הנפשי של א.ק. ובאישוש על ידי עדים נוספים כמו אחותו של א.ק. עם זאת, החשש מפני הגזמות אפשריות בעדותה של א.ק. השפיע על אמינותה בנוגע לאישומים השני והשלישי, במיוחד לאור העובדה שהעד הפוטנציאלי ר.מ. לא התראיין, דבר שהעלה ספקות לגבי האישום במעשה מגונה בפומבי. ספקות אלה הביאו לזיכויו של המערער מהאישום השני. באישום השלישי, סתירות בין העדויות והסתמכות על עדותו של א"כ בלבד, שכללו הגזמות אפשריות, הביאו בסופו של דבר לזיכויו של המערער גם באישום זה. העונש המקורי הופחת מתקופת מאסר כוללת ל-27 חודשים בגין ההרשעה באישום הראשון, המשקף את מחיקת האישומים השני והשלישי. השופטים הדגישו את חשיבות הבטחת אמינות הראיות מעבר לכל ספק סביר, והדגישו את הדרישה להנמקה שיפוטית בתיקים שבהם מסרו עדויות של עדים יחידים, כפי שמודגש בסעיף 54א(ב) לפקודת הראיות, תוך הכרה ברגישות ובצורך בבדיקה יסודית בתיקי עבירות מין. השופט סולברג, בהתנגדותו, טען לקיום ההרשעות המקוריות תוך הסתמכות על עדויות מהימנות וראיות תומכות, תוך הדגשת קשיים במהימנות העדות בשל גילו של הילד. השופט מינץ צידד בסולברג והדגיש את תוקפן של הערכות המהימנות על ידי בית המשפט המחוזי. לסיכום, החלטת הרוב שינתה את פסק הדין בהתבסס על עקרונות של ספק סביר וחוסר עקביות בעדויות, מתוך הכרה בהשלכות המשמעותיות של החלטות שיפוטיות מסוג זה.