רע"א 10307/06

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעת רשלנות רפואית שהוגשה על ידי עותר שניסה לתקן את תביעתו לאחר ניסיון פשרה, אשר נדחתה על ידי בית משפט השלום. העותרים ביקשו להוסיף חוות דעת רפואית חדשה לתביעתם, בטענה כי חוות הדעת הראשונה אינה מפרטת די הצורך את הרשלנות הנטענת. על החלטת בית משפט השלום הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, שדחה את הבקשה, וערער גם לערכאה גבוהה יותר. הערעור מצליח, ובית המשפט העליון מחליט להתייחס לבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור. בית המשפט מוצא כי בניגוד להחלטות בתי המשפט הקודמים, היה מקום להיעתר לבקשת העותר. תום הלב של המבקש, השלב המקדמי של הדיון, היעדר חוסר תום לב או שינויים מהותיים בהיקף התביעה, כל אלה תומכים במסקנה זו. כמו כן, בית המשפט מדגיש כי יש לאפשר לבעלי דין לשפר את טענותיהם, במיוחד בשלב מוקדם זה של ההליך, והתיקון לא יפגע יתר על המידה במשיב. מאחר ומקרה זה נמצא בשלב מקדמי, החלטת בית המשפט לאפשר את התיקון עשויה לתרום לייעול ההליך ולניהול מושכל של ההליך. הערעור מתקבל, אך לא ניתן צו להוצאות בהליך בפני בית המשפט.