עפ"ג 19697-12-16

תקציר

המדינה ערערה על פסק דין שהרשיע את המשיב בשורה של עבירות של פריצה וכניסה וכן גניבה. המשיב כבר הורשע בתיק נפרד של שוד ונידון לשלושים חודשי מאסר. המדינה טענה כי העונש שנגזר בגין הפריצה והכניסה היה קל מדי ולא היה מקום להורות על ריצוי במקביל לעונש בגין שוד, מה גם שהמשיב בחר שלא לקיים את הדיונים בתיקים יחד. ערכאת הערעור הכירה בכך שהעונש היה בצד המקל, אך לא חרגה די הצורך ממדיניות הענישה המקובלת כדי להצדיק התערבות, במיוחד בהתחשב בנסיבותיו של המשיב ובסיכויי השיקום. עם זאת, בית המשפט מצא פגם בהחלטתו של בית משפט קמא שלא להורות על פיצויים לנפגעי העבירה, שכן החוק הישראלי מכיר בזכותם של נפגעי עבירה לקבל פיצויים בגין נזקים, לרבות סבל נפשי, שהוא פעמים רבות הנזק העיקרי הנובע מפלישה לבית. בנוסף, מצבו הכלכלי של הנתבע לא היה צריך להוות גורם בהחלטה, שכן החוק קובע דרכים לגבות פיצויים ללא קשר למצבו הכלכלי של העבריין. עם זאת, מכיוון שסוגיית הפיצויים מעולם לא נטענה על ידי התביעה, גם ערכאת הערעור בחרה שלא לפסוק בה, והותירה לנפגעים את האפשרות לתבוע פיצוי באמצעות תביעה אזרחית. בסופו של דבר, הערעור נדחה, וגזר הדין וצו הפיצויים נותרו בעינם.