עמ"ה 509/04

תקציר

המחלוקת נסובה סביב ניסיונו של המערער לנכות הוצאות שכר בגין חשבוניות מברהום מסוים, שפקיד השומה המשיב סירב להכיר בהן. המערערת טענה כי המשיב לא הכיר באף אחת מהוצאות קבלן המשנה שנגרמו להם, דבר שהמשיב הכחיש, והבהיר כי השומה שלהם התייחסה רק לחשבוניות של ברהום. השאלה המכרעת היא האם יכולה המערערת לתבוע הוצאות אלה במסגרת שומת מס הכנסה, בהינתן שהמשיב אינו מכחיש כי העבודה בוצעה, אך דוחה את השיטה בה מנסה המערערת להוכיח אותן – באמצעות חשבוניות ברהום, אשר המשיב רואה בהן פיקטיביות. בית המשפט קבע כי טענת המערערת נעדרת שחר, וכי יש לקיים את השומות שהוציא המשיב לשנות המס הנדונות – 1999-1998. זאת, משום שבפסק דין קודם (ע"א 712/01) נקבע כי חשבוניות ברהום הוצאו שלא כדין, ומשכך, המערערת אינה יכולה להשתמש בהן כראיה להוצאות שהן טוענות. זאת ועוד, המערערים לא הביאו כל ראיה אחרת לביסוס טענותיהם בדבר היקף העבודה, מספר העובדים המעורבים והשכר ששולם, שהם פרטים חיוניים לקביעת ההכנסה החייבת. בנוסף, המשיב לא יכול היה לאמת פרטים אלה מרישומי המערערת משום שהם התבססו על חשבוניות ברהום הפיקטיביות. יתר על כן, בית המשפט מצא כי המשיב מילא את חובת ההצדקה שלו, והמערער לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערערת מחויבת לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 12,000 ₪.