תא"ק 47150-11-18

תקציר

המבקשים ביקשו להתגונן מפני תביעת פינוי המבוססת על מספר טענות. ראשית, באשר לטענת השתק שיפוטי, הראיות שהוצגו לא הספיקו להוכחת טענה זו. שנית, טענו המבקשים כי לא הוכחה זכות הבעלות של המשיבים בעקבות הסכם הלוואה, וכי ההסכם עצמו אינו תקף ללא אישורו של בית המשפט לענייני משפחה. המשיבים, לעומת זאת, הוכיחו כי בית המשפט לענייני משפחה אכן אישר את חתימת האפוטרופוס על ההסכם. מכאן שגם טיעון זה לא היה מספיק. שלישית, המבקשים טענו כי יש להם זכות להתגורר בנכס, אך לא הביאו כל ראיה לכך. יתר על כן, גם טענותיהם בדבר הפרה צפויה של ההסכם, שיהוי והתיישנות לא היו רלוונטיות בהקשר של פינוי, מה גם שהמבקשים לא ביקשו לבטל את ההסכם. בנוסף, טענות המבקשים בדבר שינוי מעמד שלילי והפסדים כספיים לא הצדיקו את דחיית תביעת הפינוי. הטענה היחידה שהייתה למבקשים הייתה כי תנאי ההשעיה בהסכם טרם התקיים, דבר המהווה "חוט השערה" של הגנה. לפיכך קבעה השופטת כי יש לעכב את ההליכים עד להכרעה בערעור תלוי ועומד בעניין רישום הנכס על שם המשיבים. אם הערעור יידחה, יהיה על המבקשים לפנות את הנכס. עם זאת, אם הערעור יתקבל, יהיה צורך לבחון את השלכותיו של פסק הדין.