ת"צ 55469-03-18

תקציר

בית המשפט אישר תביעה ייצוגית נגד מעסיק בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה, תשלום ותק נוסף והפרשה לקרן השתלמות עבור עובדיו, כנדרש בצו ההרחבה בענף המוסכים. המעסיק טען כי הסכם קיבוצי מונע את התביעה הייצוגית, אך בית הדין מצא כי המעסיק לא הביא ראיות לקיומו של הסכם כזה, ואף לא הוכח כי ארגון העובדים נקט צעדים לאכיפתו. עוד קבע בית הדין כי אין בגרסאות המתפתחות של המעסיק לעיקר פעילותו העסקית כדי לשלול את תחולת צו ההארכה. נמצא כי לתובע קמה עילת תביעה אישית, שכן לא שולמו לו ההטבות האמורות, והמעסיק לא הוכיח די הצורך כי תיקן את התנהלותו. כמו כן, בית הדין לא השתכנע מתביעת המעסיק לקיזוז בשל היעדרותה הנטענת של התובעת מהעבודה, וקבע כי אין לה ראיות מספיקות. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובע קם עילת תביעה אישית ועמד בתנאים להגשת תובענה ייצוגית, לרבות קיומן של שאלות מהותיות משותפות של עובדה או משפט, וכי תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת ביותר לפתרון הסכסוך. התביעה הייצוגית אושרה בשלוש קבוצות משנה, שכל אחת מהן נוגעת לאחת ההטבות שלא שולמו, ועורך הדין של התובע מונה לייצג את הקבוצה. התובע נדרש להגיש כתב תביעה מתוקן בתוך 30 יום, והמעסיק היה אמור לדאוג לפרסום הודעת התביעה הייצוגית, עם מועד אחרון של 5 בספטמבר 2018 לכתב התביעה של התובע. כמו כן הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.