ת"פ 58012-01-20

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה למחיקת סעיפי אישור, או לחילופין לזיכוי בעילה של הגנה מפני צדק, במקרה של אי עמידה של מעסיק בחוק עובדים זרים. החוק מחייב שהפיקדון יהיה מורכב משני מרכיבים: רכיב מעסיק ורכיב עובד, בהיקף של 36% משכרו של העובד. מטרתו של הסדר פיקדון זה, לטענת המדינה, היא לתמרץ עובדים זרים לעזוב את הארץ, להבטיח את זכויותיהם הסוציאליות, לצמצם את הפגיעה בעובדים ישראלים ולהגן על זכויותיהם של עובדים המסתננים לישראל. רכיב העובדים בפיקדון, בגובה 20% מהשכר, נקבע כבלתי מידתי ובוטל על ידי בג"ץ בפרשת גרסחר באפריל 2020. בעקבות פסק דין זה, התעוררה השאלה האם ביטולו של רכיב זה צריך להביא לפיטורי חיובים נגד מעסיקים שלא הפקידו את מלוא 36% לפני פסק הדין. על בית המשפט לקבוע האם ביטולו של רכיב העובד משנה מן היסוד את העבירה, ובכך מחייב את ביטול האישומים, או שמא מדובר בשינוי גרידא של העבירה הקיימת. בית המשפט מכיר בתכליות הסדר הפיקדון כפי שהותוו על ידי המדינה ומדגיש כי ביטול רכיב העובד, תוך הפחתת אחוז ההפקדה הכולל ל-16%, אינו שולל את תכליתו העיקרית של ההסדר, שהיא עידוד עזיבה מרצון. עם זאת, ההבחנה בין מרכיבי המעסיק למרכיבי העובד מאתגרת תיאורטית. השופט הנדל מדגיש את המורכבות של כימות חוקתיותו של מהלך חקיקתי ומציע כי ביטול רכיב העובד, המפחית משמעותית את אחוז ההפקדה הכולל, מהווה שינוי מהותי דיו כדי להיחשב לעבירה חדשה. סעיף 4 לחוק העונשין קובע כי ביטול נורמה מוביל לביטול ההליך ולתוצאותיו. בעקבות זאת, בית המשפט קובע כי השינוי שחולל פרשת גרסחר הוא עמוק ורוחבי. ביטולו החלקי של הסדר הפיקדון, שהפחית את הפיקדון הנדרש ב-20%, נתפס כשינוי משמעותי דיו. לפיכך, הוחלט לדחות חיובים הקשורים לדרישת ההפקדה הקודמת של 36%. בהתחשב בהשלכות הרחבות יותר של פסק דין זה, למדינה ניתנים 30 יום למסור עדכון מהיועץ המשפטי לממשלה בדבר האפשרות להמיר את כתב האישום בהליך מנהלי. פסק הדין יישלח לצדדים בהיעדר דיונים נוספים.