עב"י 20857-12-22

תקציר

הערעור על האישום הראשון של הטרדה מינית נדחה, אך ההרשעה תתבסס רק על המעשים שבהם הודה המערער ולא על המעשים החמורים יותר שהוזכרו בעדות המתלוננת בשל פגמים שנפלו בהכרעת הדין. המערער זוכה מהאישום השני של ניסיון הדחה במהלך החקירה, שכן לא הוכח כי התנהגותו עולה כדי עבירה זו. גם ההחלטה על גזר הדין מותאמת בהתאם. המערער קיבל נזיפה חמורה והוא נפסל מקידום לתפקידי ניהול למשך שנה, החל מהיום. פסק הדין אינו מתפרסם לציבור בשל המידע הרגיש שהוא מכיל, אך שני הצדדים יקבלו עותק של פסק הדין. המערערת, עובדת מדינה ומנהלת סמכותית במכבי האש, ביצעה מספר מעשים של הטרדה מינית כלפי מתנדבת צעירה במקום עבודתם, לרבות נגיעות לא רצויות והערות בלתי הולמות על גופה. מצבה הנפשי הסוער של הנפגעת לאחר האירוע תומך במסקנה כי עברה הטרדה מינית. עם זאת, הראיות אינן מוכיחות די הצורך את שני המעשים החמורים ביותר המיוחסים למערער. בית המשפט מכיר בזכותו של המערער למשפט הוגן ובכך שלבית המשפט הפרוצדורלי יתרון בהערכה ישירה של עדויות עדים. במקרה דנן, בית המשפט נמנע מלהתייחס לטענותיו העיקריות של המערער בדבר סתירות בעדותו של המתלונן, תוך פגיעה בזכויותיו הפרוצדורליות. אף שקביעותיו של בית המשפט בדבר מהימנות עשויות היו להיות נכונות, היעדר דיון והנמקה הוא פגם שאינו פוטר את בית המשפט ממילוי חובותיו. עונשו של המערער כולל נזיפה חמורה ופסילה מתפקידי ניהול למשך שנה. החלטה זו מביאה בחשבון את עינויי הצדק שחווה המערער במהלך ההליך, את משך השעייתו, את נסיבותיו האישיות ואת חומרת המעשים. בית המשפט מדגיש כי הקלחנות במקרה זה אינה מעניקה לגיטימציה להטרדה מינית, במיוחד כלפי צעירים המתגייסים ליחידות שירות המדינה.