בג"צ 445/71

תקציר

הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית, הפועלת מכוח חוק התכנון והבנייה, הכריזה על חלק מחלקה פרטית של בעל קרקע כקרקע חקלאית, מה שהוביל את הבעלים לעתור לבג"ץ כדי לערער על ההחלטה. העותרים טענו כי לוועדה אין סמכות לעשות כן, שכן החלקה סווגה תמיד כקרקע לבנייה, וטענו כי זכויות הקניין שלהם ייפגעו ללא פיצוי. עוד טענו כי הקרקע אינה ראויה עוד לשימוש חקלאי וכי החלטת הוועדה מהווה אפליה, שכן קרקעות סמוכות אחרות הפכו לאדמות בנייה. לבסוף, הם טענו כי הוועדה לא עמדה בדרישת חוות דעת המומחים כתנאי מוקדם להפעלת סמכויותיה. השופט ברנזון, בדחותו את העתירה, קבע כי לוועדה שיקול דעת להכריז על קרקע לבנייה כקרקע חקלאית, וכי היעדר הוראת פיצוי במקרים כאלה אינו חריג. השופט הדגיש את תפקידה של הוועדה באיזון בין הצרכים החקלאיים של המדינה לבין הפיתוח העירוני, ואת הגישה הזהירה שעליה לנקוט. באשר לחוות הדעת של המומחה, קיבל בית המשפט את השימוש במפה שהוכנה על ידי ועדת מומחים כחוות דעת מספקת. העותרים חויבו בהוצאות המשיבים. פסק דין זה מחזק את סמכותה של הוועדה בשמירה על קרקע חקלאית תוך הדגשת הצורך בגישה זהירה ומנומקת, המבטיחה כי זכויות בעלי הקרקע יילקחו בחשבון במסגרת הליך התכנון.