עמ"נ 13756-09-18

תקציר

בעל בניין ערער על החלטה בנוגע לארנונה שלהם, בטענה שהנכס שלהם אינו ראוי למגורים ולכן אין לחייב אותם בארנונה נוספת. עם זאת, השופט פסק נגדם וקבע כי המערערת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהנכס אינו ראוי לשימוש. השופט סיכם את ההיסטוריה של החקיקה הרלוונטית, שתוקנה עם הזמן, וציין כי הפטור ממס ניתן רק לאחר שהתקיימו תנאים מסוימים, לרבות מתן הודעה בכתב לעירייה. עוד הזכירו פסקי דין קודמים שקבעו כי נטל ההוכחה מוטל על בעל הנכס, שעליו להוכיח כי הנכס שלו עומד בקריטריונים לפטור. במקרה דנן מצאה השופטת כי המערערת לא עמדה בנטל זה. הם ציינו כי המבנה הוכרז כמסוכן, אך אין די בהכרזה זו כדי לקבוע כי אינו ראוי לשימוש, מה גם שהמערערת המשיכה להשכיר חלקים מהמבנה. זאת ועוד, ראיותיו של המערער, שהתבססו על מכתב מהנדס שעבד אף הוא אצלם, לא נחשבות להוכחה מספקת. השופטת הדגישה כי תפקידו של בית המשפט בביקורת על החלטות מנהליות מוגבל, ואין להקל ראש בקביעות עובדתיות של ועדות מקצועיות. נוכח היעדר ראיות משכנעות שהציג המערער, נדחה הערעור, והמערער חויב בהוצאות המשיב.