פש"ר 2416-01-10

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת החייב לפשיטת רגל, בנימוק של חוסר תום לב מצד החייב. השופטת בחנה את החומר שהוגש ולקחה בחשבון את מצבו הרפואי של החייב ואת גילם של חלק מחובותיו, אך לא השתכנעה כי יש להיעתר לבקשה. התנהלותו של החייב, הן לפני הליך פשיטת הרגל והן במהלכו, העלתה חששות לגבי מחויבותו לפרוע לנושיו. השופטת הדגישה כי טענותיו של החייב כי הופעל עליו לחץ מצד המנהגים המשפחתיים שסיבכו אותו בחובות אינן הצדקה מספקת, במיוחד נוכח היעדר ביקורת כלפי בן המשפחה שבגד לכאורה באמונו. יתר על כן, ההיסטוריה של התנהלותו הכלכלית הפזיזה של החייב, לרבות התעלמות מחובות המס שלו ואי למידה מטעויות פיננסיות מן העבר, שקלה כנגד קבלת הבקשה. השופט ציין גם את חוסר המאמץ של החייב לפרוע לנושיו ואת הסכמתו הבלתי מוסברת לקחת על עצמו התחייבויות כספיות נוספות. במהלך ההליך לא המציא החייב את כל המסמכים הנדרשים ולא הבהיר את הוצאותיו באופן משביע רצון. ככלל, בית המשפט הגיע למסקנה כי החייב פעל בחוסר תום לב, הן בעת צבירת החובות והן לאורך כל הליך פשיטת הרגל, ולכן בקשתו לפשיטת רגל נדחתה. כתוצאה מכך, יוסר צו הכינוס הקיים והמגבלות הנלוות אליו, מה שיאפשר לנושים לנקוט בהליכים משפטיים לפירעון חובות, כאשר עודפי הכספים בקופת הכינוס יחולקו בין הנושים.