דב"ע נב/209 - 3

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת בין בנק לבין ועדה המייצגת את מנהליו וחותמיו בנוגע למינוי מי שאינו עובד כרואה החשבון של הבנק. הוועדה רצתה להסדיר את העניין באמצעות בוררות, אך הבנק סירב, מה שהוביל את הוועדה לערער לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, בנימוק של חוסר סמכות, שהוביל לערעור זה. הערעור מתמקד בסמכותו המהותית של בית הדין לעבודה, כמפורט בסעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969. הסעיף המדובר מעניק לבית הדין לעבודה סמכות שיפוט בלעדית בסכסוכי עובדים-מעבידים. המערערים טענו כי לבית המשפט סמכות לדון בתביעתם, בהתבסס על לשון סעיף 24(א)(1א), המתייחס רק לעילת התביעה ולא לזהות הצדדים. הבנק המשיב טען, לעומת זאת, כי סמכותו של בית הדין מוגבלת לגורמים ספציפיים, קרי עובדים ומעסיקים, או כאלה שניהלו משא ומתן או סיימו יחסים כאלה. השופטים הסכימו עם המערערים וקבעו כי שערי בית הדין לעבודה אינם מוגבלים לרשימה המצומצמת שפירש בית הדין האזורי. על פי פסק הדין, לבית הדין סמכות לדון בתביעת עובד להעסקת מי שאינו עובד המעסיק, וזכות זו חלה גם על חברי ועד עובדים. בנוסף, השופטים הביעו מורת רוח מהתנהלות הוועדה, אך לא דחו את הערעור על הסף, אלא בחרו לדון לגופו של עניין. בסופו של דבר נדחה הערעור, אם כי לא בנימוקים שהציג בית הדין האזורי.