דב"ע נג/44 - 0

תקציר

פסק הדין דן בעניינו של אדם שהתאבד בעקבות שורה של אירועים הקשורים לעבודתו. שאלת המפתח היא האם התאבדותו יכולה להיחשב כתאונת עבודה כפי שהוגדרה על ידי המוסד לביטוח לאומי, כך שהתלויים בו יהיו זכאים להטבות. ככלל, התאבדות אינה נחשבת לתאונת עבודה, אלא אם כן ניתן לקשור אותה באופן משמעותי לפגיעה קודמת בעבודה. פסק הדין מדגיש כי האירועים שהובילו להתאבדות חייבים להיות בלתי צפויים, פתאומיים ולא מכוונים כדי להיחשב כתאונת עבודה. במקרה זה, התאבדותו של האיש באה בעקבות ביטול היחידה בה עבד, עליה נודע לו כשנה לפני מותו. בית המשפט הכיר בפגיעה הנפשית שנגרמה לו כתוצאה משני אירועים שהתרחשו בתוך 24 שעות מיום מותו: פירוק החממות שבנה וגילוי כי לא הוזמן לפגישת עבודה רלוונטית. אירועים אלה, שנבחנו בהקשר של הנסיבות, נחשבו ככוללים אלמנטים של פגיעה בעבודה. עם זאת, אחד השופטים חלק על כך, וטען כי האירועים לא היו בלתי צפויים או פתאומיים, וכי הקשר בין ההתאבדות לבין עבודתו אינו מספיק. בסופו של דבר, החלטת הרוב דחתה את הערעור, פסקה לטובת המשיב – אלמנתו של המנוח – ואישרה את פסיקת הערכאה הנמוכה יותר, שהכירה במוות כפגיעה בעבודה, וזיכתה את התלויים בתגמולים. המתנגדים היו מקבלים את הערעור, מתוך אמונה שהאירועים אינם מהווים תאונת עבודה. בית המשפט פסק הוצאות בסך 1,200 ₪ בתוספת מע"מ למערער.