ע"ע 37579-11-19

תקציר

בית המשפט מקבל את קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה חוזר עמותות אינו קובע כיצד לחשב שכר משוקלל שנקבע למי שיש לו יותר זמן שירות על פי חוזה בכיר מאשר כתב מינוי. במקום זאת, מיישם החוזר שיטת חישוב לעובדים בעלי ותק של מעל עשר שנות שירות בדירוג דרגה, שסעיף 12(ב)(2) לחוזה הבכיר אינו חל עליהם. החישוב הממוצע המשוקלל מתבצע על בסיס כל תקופת עבודה. הואיל והמערערת שירתה בסך הכל 35 שנים ו-7 חודשים, החישוב על פי חוזר העמותות יביא בחשבון 35 שנים בלבד, מה שמגדיל במעט את משקל התקופה ששירתה על פי חוזה הבכירים. הטענה המרכזית שהציג בא כוחה הקודם של המערערת, שטען כי חוזר העמותות יצר זכות לחישוב משוקלל, נדחית אפוא. בית המשפט קובע כי הזכות נובעת מהחוזה של נושאי המשרה הבכירים ולא מהחוזר. לאחר מכן עובר הוויכוח לשאלה האם "שנות העסקתו של המערער על פי כתב מינוי" כוללות רק את התקופה הנקובה במכתב החל משנת 1981 או גם את תקופת השירות הצבאי החל משנת 1969, כטענת המדינה. בית המשפט מצדד במדינה ומדגיש כי תקופת השירות הצבאי נכללת בחישוב השכר הקובע על פי חוזה הבכירים. הדבר נתמך גם בכך שהמערערת רכשה זכות לפנסיה בגין תקופת השירות הצבאי ותשלום מענק שנים עודפות. הכללת תקופת השירות הצבאי בחישובים מעמידה את המערער בעמדת יתרון גבוהה יותר ממי שהועסק על פי כתב מינוי לתקופה דומה. כמו כן, בית המשפט מדגיש כי הזכות לחישוב משוקלל מקורה בחוזה הבכיר ולא בחוזר העמותות שפורסם שנים לאחר מכן. לפיכך, טענת המערערת כי החוזר יצר הסתמכות על שיטת חישוב מסוימת אינה תקפה. לבסוף, השופט פוסק כי הערעור נדחה ומורה למערער לשלם למדינה הוצאות בסך 5,000 ₪ בתוך 30 יום.