תפ"ח 19239-10-15

תקציר

הכרעת הדין דנה בגזר דינו של נאשם שביצע עבירות מין בבן משפחה קטין. עקרון ההלימות, הקבוע בתיקון מס' 113 לחוק העונשין, מנחה את בית המשפט בבואו לקבוע עונש הולם המתאים לחומרת העבירה, לנסיבות ולאשמתו של הנאשם. העבירות המבוצעות על ידי הנאשם נחשבות לאירוע בודד, שבגינו על בית המשפט לקבוע טווח ענישה הולם. הערכים החברתיים בהם נפגע הנאשם כוללים את ביטחונו, אוטונומיתו וכבודו של הקורבן הקטין, תוך שימת דגש על הפגיעה הנפשית הנגרמת לילד הפגיע. כן נדונות הנסיבות הקשורות לביצוע העבירות, לרבות הנזק הנפשי שנגרם לנפגע וההשפעה על התפתחותו האישיותית. בית המשפט מכיר בחומרתן של עבירות מין המבוצעות בקטינים על ידי בני משפחה ובצורך בהרתעה ובתגמול. לאחר ששקל את הערכים שנפגעו ואת נסיבות המקרה, מגיע בית המשפט למסקנה כי העונש ההולם נע בין עונש של שנת מאסר, לצד מאסר על תנאי בסך 33 חודשים, לעונש של שלוש שנות מאסר בפועל עם מאסר על תנאי. הכרעת הדין מתייחסת גם לשיהוי בהליך המשפטי, להודאתו החלקית של הנאשם ולחוסר האמפתיה שלו, לעברו הנקי ולמצבו הרפואי והכלכלי הקשה. בית המשפט מפרש את היחס בין עונשי המינימום הקבועים בחוק לבין טווח הענישה ההולם לפי תיקון 113. יודגש כי עונש המינימום מצביע על חומרת העבירה, ולכן עליו להשפיע על קביעת העונש ההולם. עונש המאסר בפועל, לצד המאסר על תנאי, נקבע ברף התחתון של טווח הענישה ההולם, בדגש על הצורך בהרמוניה בין הוראות החוק השונות. על הנאשם נגזרו 12 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי בסך 33 חודשים, ותשלום פיצויים בסך 100 אלף שקל לקורבן. כל השופטים מסכימים עם העונש המוצע על ידי השופט בש, ומדגישים כי העונש מתאים לנסיבות הספציפיות של המקרה.