ב"ל 51476-11-21

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים והחידושים בו: **1. עילת הערעור והסוגיה המשפטית העיקרית:** הערעור הוגש על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המערער") על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן: "הוועדה") אשר קיבלה את ערר המבוטח (להלן: "המשיב") וקבעה לו 23% נכות רפואית יציבה. המחלוקת העיקרית נוגעת לסמכות הוועדה לקבוע נכות בגין פגימות שלא הוכרו במפורש על ידי פקיד התביעות כתוצאה מפגיעת העבודה המוכרת (CTS דו-צדדי). המערער טען כי הוועדה חרגה מסמכותה בכך שקבעה נכות בגין "אצבע הדק" (trigger finger) דו-צדדי ופגיעה בעצב האולנרי, שכן פגימות אלו לא נכללו בהכרה הראשונית של פקיד התביעות. **2. עקרונות משפטיים מרכזיים שעלו בפסק הדין:** * **סמכות הוועדה הרפואית לעררים:** פסק הדין דן באופן מעמיק בסמכותן של ועדות רפואיות לעררים. העיקרון המנחה הוא כי בית הדין לעבודה מוסמך לדון בערעורים על החלטות הוועדות הרפואיות רק בשאלות משפטיות, כגון האם הוועדה טעתה בדין, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראות מחייבות. (פסקה 30). * **היקף סמכות הוועדה בהכרת פגימות:** נושא מרכזי שעולה הוא האם הוועדה מוגבלת אך ורק לפגימות שהוכרו במפורש על ידי פקיד התביעות. המערער טען כי במקרה של מיקרוטראומה (פגיעה הדרגתית), יש לדון אך ורק בפגימות שהוכרו במפורש. מנגד, המשיב טען כי הוועדה מוסמכת לדון בכל ליקוי שעולה בפניה, גם אם פקיד התביעות לא התייחס אליו במפורש, וזאת בהתאם להלכות שנקבעו בפסיקה ולחוזרי המוסד. (פסקה 12, 13, 24). * **הבחנה בין תאונת עבודה למחלת מקצוע (מיקרוטראומה):** המערער ניסה ליצור הבחנה בין תאונת עבודה למחלת מקצוע (מיקרוטראומה) בנוגע לסמכות הוועדה לדון בפגימות נוספות. לטענתו, בפגיעה הדרגתית (מיקרוטראומה) הוועדה דנה בפגימה ספציפית ובוחנת את הקשר בינה לבין תנאי העבודה, בעוד שבתאונת עבודה, לאחר הכרת התאונה, הוועדה דנה בהשלכותיה. (פסקה 20, 21). המשיב דחה הבחנה זו וטען כי "פגיעה בעבודה" כוללת בחוק את תאונת העבודה ומחלת המקצוע (לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי), וכי החוזר הרלוונטי מתייחס ל"נפגעי עבודה" באופן כולל. (פסקה 24). * **"שתיקה" של פקיד התביעות:** פסיקה קיימת (כפי שהובאה על ידי המשיב) קובעת שכאשר פקיד התביעות אינו מתייחס לפגימה מסוימת ולקשר בינה לבין הפגיעה בעבודה, פתוחות בפני המבוטח שתי דרכי פעולה: להגיש תביעה לבית הדין האזורי או להעלות את הפגימה בפני הוועדה הרפואית. (פסקה 25). בית הדין קיבל עמדה זו וקבע כי במקרים בהם פקיד התביעות לא התייחס לפגימה מסוימת, ובפרט כאשר המבוטח העלה טענותיו לגביה, הוועדה רשאית לדון בקשר הסיבתי. (פסקה 33). * **חובת ההנמקה של הוועדה:** פסק הדין מדגיש את החובה המוטלת על הוועדה לנמק את החלטותיה באופן מפורט וברור, כך שניתן יהיה להתחקות אחר הלך מחשבתה. (פסקה 31, 40). * **קשר סיבתי בין פגימות:** קביעת הקשר הסיבתי בין הפגימות השונות לבין הפגיעה בעבודה המוכרת היא מרכיב מרכזי. בית הדין בחן האם הוועדה נימקה כראוי את הקשר הסיבתי בין "אצבע הדק", פגיעה בעצב האולנרי, ופגיעה בעצב המדיאני לפגיעת ה-CTS המוכרת. (פסקה 40, 41). * **התייחסות לתשתית עובדתית מוכחת:** בית הדין הדגיש כי ההכרה הראשונית של פקיד התביעות ב-CTS דו-צדדי, על רקע עבודה בכלים רוטטים, מקימה תשתית עובדתית מוכחת. תשתית זו מאפשרת לוועדה לדון גם בהשפעות אפשריות של עבודה זו על עצבים ופגימות אחרים באותו איבר (כפות הידיים). (פסקה 36, 38). * **"השלכה" של פגיעה על איברים סמוכים (או באותו איבר):** בית הדין הארצי הכיר בכך שלא ניתן לשלול השפעה של תנועות חוזרות ונשנות באיבר אחד גם על איבר אחר, במיוחד כשמדובר באיברים סמוכים. בענייננו, הדבר הורחב גם למצבים בהם מדובר בליקויים באותו איבר (כפות הידיים), כאשר לא ניתן לשלול שהעבודה בכלים רוטטים גרמה להשפעה לא רק על התעלה הקרפלית אלא גם על עצבים אחרים בכפות הידיים. (פסקה 37, 38). **3. חידושים ודגשים בפסק הדין:** * **הרחבת סמכות הוועדה במקרה של "שתיקה" של פקיד התביעות:** פסק הדין מחזק את העיקרון לפיו "שתיקה" של פקיד התביעות לגבי פגימה מסוימת אינה חוסמת את דרכו של המבוטח להעלות טענותיו בפני הוועדה הרפואית. ההכרה הראשונית בעובדות הבסיס (עבודה עם כלים רוטטים) יצרה בסיס דיון מספיק עבור הוועדה לדון גם בפגימות נוספות באותו אזור, במיוחד כאשר הן עולות מהמסמכים הרפואיים. (פסקה 33, 35). * **התמודדות עם אבחנה של "מחלת מקצוע ידיים":** כאשר המבוטח פנה בהכרה כללית של "מחלת מקצוע ידיים", וצורפו מסמכים המצביעים על CTS וגם טריגר פינגר, והכרה פקיד התביעות התייחסה רק ל-CTS, בית הדין מצא כי לא ניתן היה לדלג מעל "משוכת פקיד התביעות" בנוגע לטריגר פינגר, אך מכיוון שהמסמכים הרפואיים כללו את האבחנה, הכרתו של פקיד התביעות רק ב-CTS בלבד, ללא התייחסות לטריגר פינגר, מאפשרת לוועדה לדון בו. (פסקה 35). * **חיזוק הקשר הסיבתי בין פגימות באותו איבר:** פסק הדין מרחיב את ההלכה הנוגעת לקשר סיבתי בהקשר של מיקרוטראומה. הוא קובע כי לא ניתן לשלול השפעה של גורם העבודה (כלים רוטטים) על מכלול העצבים והמבנים בכפות הידיים, כאשר הוכחה התשתית העובדתית להשפעה על אזור זה. (פסקה 38). * **הדגשת הפגם בהיעדר הנמקה מפורשת:** למרות שבית הדין קיבל את סמכות הוועדה לדון בפגימות הנוספות, הוא מצא פגם מהותי בהיקף ההנמקה. הוחזר התיק לוועדה לצורך הנמקה מפורטת בשאלת הקשר הסיבתי בין הפגימות השונות (אצבע הדק, עצב אולנרי, עצב מדיאני) לבין הפגיעה שהוכרה, וכן הנמקה לגבי קביעת הנכות בגין הפגיעה בעצב המדיאני לאור ממצאי הבדיקה. (פסקה 40, 41, 43). * **התייחסות לממצאי הבדיקה הקלינית:** בית הדין הצביע על פער בין ממצאי הוועדה בבדיקה הקלינית (כוח אופוזיציה 4.5/5 ללא סימן טינל) לבין קביעת הנכות בגין הפגיעה בעצב המדיאני, ודרש הנמקה מפורטת בנושא. (פסקה 43). **4. סיכום והשלכות:** פסק הדין מהווה חיזוק משמעותי לעמדת המבוטח בנוגע לסמכויות הוועדות הרפואיות. הוא מדגיש כי הוועדות אינן כבולות באופן נוקשה להכרת פקיד התביעות, ובמקרים בהם מוגשת תביעה הכוללת התייחסות כללית לפגיעה (כמו "מחלת מקצוע ידיים") ומוצגים מסמכים המצביעים על פגימות נוספות, הוועדה רשאית לדון בהן ולקבוע קשר סיבתי, במיוחד כאשר קיים בסיס עובדתי מוכח (כמו עבודה בכלים רוטטים) שיכול להסביר השפעה על מגוון מבנים באותו אזור. עם זאת, פסק הדין מחייב את הוועדות להקפיד על הנמקה מפורטת וברורה של כל קביעותיהן, בפרט בנוגע לקשר הסיבתי.