ת"א 33251-12-20

תקציר

עיריית תל אביב-יפו תבעה לפנות את הנתבעים מחלקת קרקע בה הם תופסים, וכן לקבל דמי שימוש ראויים. הנתבעים טענו כי ניתנה להם זכות שימוש בלתי חוזרת בקרקע, לחילופין ניתנה להם רשות משתמעת מהעירייה לעשות כן, וביקשו פיצוי בגין פינויים. הקרקע המדוברת הופקעה על ידי העירייה בשנת 2004. בית המשפט קבע כי לנתבעים הייתה לכל היותר רשות משתמעת להשתמש בקרקע, אשר בוטלה עם הגשת התביעה. בקשת הנתבעים לפיצויים נדחתה מאחר שלא הוכיחו כי השקיעו בקרקע בהסכמת העירייה, וממילא הקרקע נועדה לצרכי ציבור והבנייה בה הייתה בלתי חוקית. יתר על כן, בית המשפט מצא כי השיהוי של העירייה באכיפת זכויותיה אינו מצדיק חיוב הנתבעים בדמי שימוש נמוכים יותר, אולם העירייה יכלה לקבל אגרות רק ממועד הגשת התביעה. לפיכך פסק בית המשפט לטובת העירייה, והורה לנתבעים לפנות את הקרקע בתוך 12 חודשים ללא כל פיצוי, ולשלם לעירייה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח.