מ. מקרקעין 224/21

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת בדבר חובת הנתבעת לשלם דמי אחזקה וניהול עבור שטחי העמודים הסמוכים לנכסיה המסחריים, כמפורט בהסכם שיתוף הפעולה. המחלוקת העיקרית נעוצה בהתאמת הוראות הסכם שיתוף הפעולה להוראות הסכם ניהול מאוחר יותר בנוגע לעמלות אלה. בית המשפט מכיר במעמדו הקנייני של הסכם שיתוף רשום ובקדימות שלו על פני הסכמים לא רשומים, אך במקרה זה הסכם שיתוף הפעולה לא היה רשום. לכן, היא נחשבת להתחייבות חוזית וכפופה להסכם הניהול המאוחר. על פי הסכם הניהול, דמי האחזקה והניהול מחושבים על בסיס השטח היחסי של כל יחידה בבית המשותף, ללא הכללת אזורי הצמדה. הדבר נתמך גם על ידי סעיף 58(א) לחוק המקרקעין, הקובע כי אגרות אלה צריכות להיות יחסיות לשטח הרצפה של הדירות. התובעת, שהייתה צד להסכם הניהול, כבולה לתנאיו, ובית המשפט מפרש את משמעותו הפשוטה של ההסכם כמחריג כל דרישות הצמדה. פסק הדין מצדד בנתבעת, וקובע כי דמי אחזקה וניהול צריכים לעמוד בהסכם הניהול ובהוראות חוק המקרקעין, המחשבות את שכר הטרחה בהתאם לשטח היחידות. לפיכך, התביעה נדחית, והתובע מחויב לשאת בהוצאות המשפט של הנתבע, בסך 10,000 ₪, בתוך 30 יום.