ע"מ 48240-01-15

תקציר

המערערת לא הציגה בעבר ראיות מספיקות להוכחת אופי פעילותה העסקית במחלוקת מס הנוגעת לשנת המס 2007, ולפיכך הפסידה בתביעה. אותה סוגיה התעוררה גם בהתדיינות מאוחרת יותר הנוגעת לשנת המס 2008 - האם פעילותה של המערערת בתחום הנדל"ן והפיננסים היוותה "עסק". בית המשפט קבע, כי דוקטרינת השתק החברה חלה במקרה זה על מנת למנוע מהמערערת לדון מחדש בסוגיה זו, שכן המערערת עדיין לא הצליחה להוכיח שינוי באופי התנהלותה בשנת 2008 לעומת השנה הקודמת. לפיכך, גם פעילותה של המערערת בשנת 2008 סווגה כפעילות שאינה עסקית. בית המשפט הכריע גם במספר סוגיות נוספות הנוגעות למצב המס הספציפי של המערערת: לא הוכרו הפסדי הון בגין איגרות חוב שבידי החברה, שכן אגרות החוב לא יצאו מחזקת החברה וההפסד אינו סופי; מועד מכירתן של מניות מסוימות נקבע כמועד חתימת ההסכם למכירתן, ולא מועד המכירה בפועל, וגם סכום התמורה בגין המכירה נקבע על בסיס מועד זה. לבסוף, דחה השופט את הערעור והורה למערער לכסות את הוצאות המשיב, שנקבעו על סך של 25,000 ₪.