בר"ש 3087/14

תקציר

המחלוקת נסובה סביב משמעותו של כתב אישום שהוגש נגד עורך דין בהליך משמעתי. ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב טענה כי כתב אישום משמש ראיה מנהלית מספקת להשעיה זמנית, ואילו עורך הדין המשיב סבר כי על בית הדין המשמעתי לבחון את הראיות לעומק. השופט א' רובינשטיין הבהיר כי כתב אישום הוא מסמך משמעותי שלא ניתן להתעלם ממנו, אך גם הדגיש כי תפקידו של בית הדין המשמעתי הוא לבחון אם קיימות ראיות לכאורה ולקבוע תגובה הולמת, תוך הימנעות ממשפט מלא. על בית המשפט לבחון היטב את ראיות התביעה, בהתחשב במומחיותה, ולקבל החלטות על סמך הפרטים של כל מקרה. בנוסף, על פסק הדין להימנע מציון סבירות ההשעיה עם ההרשעה, ולשמור החלטה זו לשיקולים עתידיים. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים נדחתה, ומכאן משתמע כי ההחלטה הראשונית תעמוד, אם כי עם הנחיה מסוימת לגבי הגישה הראויה להליך משמעתי.