סע"ש 19108-02-20

תקציר

התובעת, מעיין, תבעה את מעסיקיה לשעבר, הנתבעים 1 ו-2, לקבלת הטבות תעסוקתיות שונות בעקבות סיום יחסי העבודה שלה. הנתבעים המציאו לתובעת תלושי שכר פיקטיביים שלא שיקפו נאמנה לא את היקף עבודתה של מעיין ולא את זכויותיה. ההסכם הראשון שנחתם בין מעיין לבין הנתבעים לא מומש, והתנהלות הצדדים בפועל עמדה בסתירה להוראותיו. יחסי העבודה החלו במאי 2013 בשכר חודשי של 7,500 שקל, שהופחת שלא כדין בין נובמבר 2013 לאפריל 2014. החל מינואר 2015 שולמה למעיין מקדמה חודשית בסך 933 ש"ח ורכיב "אחוזי רווחיות", שלא היו חלק משכרה הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. בפברואר 2016 חתמו הצדדים על הסכם שני, שקבע שכר קבוע של 8,800 שקל, וכלל סעיף ויתור, שלא היה תקף מאחר שמעיין לא הייתה מודעת לזכויותיה באותה עת. הנתבעים גם לא עמדו בתנאי ההסכם השני בדבר תשלום "מענק ביצוע". בית המשפט קבע כי הנתבעים הוציאו לתובע תלושי שכר פיקטיביים ביודעין בניגוד לחוק הגנת השכר ולכן הורה להם לשלם לתובע פיצוי סטטוטורי בסך 20,000 ₪. עוד קבע בית המשפט כי מעיין זכאית לפיצויי פיטורים בסך 15,108 ש"ח, 9,673 ש"ח הפרשי הפקדות להטבות, 5,525 ש"ח הפרשי שכר בגין התקופה בה הופחת שכרה שלא כדין ו-70,176 ש"ח כמחצית השנייה של "מענק הביצוע". עם זאת, בית המשפט דחה את התביעה האישית נגד הנתבע 2, וקבע כי הנסיבות החריגות המצדיקות את הרמת מסך ההתאגדות לא התקיימו במקרה זה. כמו כן נדחתה תביעתם לקיזוז וחויבו לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.