ע"א 47294-01-25

תקציר

## ניתוח משפטי של פסק דין ע"א 47294-01-25 (מרקוש נ' אדרעי ואח') **מבוא** פסק דין זה של בית המשפט המחוזי בחיפה, היושב כבית משפט לערעורים אזרחיים, דן בערעורים הדדיים על פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה, אשר דחה תביעות הדדיות לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה–1965. בית המשפט המחוזי דחה את הערעורים ההדדיים, תוך שהוא מאשר את ממצאיו העובדתיים של בית המשפט קמא ואת התוצאה המשפטית אליה הגיע. עם זאת, בית המשפט המחוזי מעיר הערות חשובות בנוגע לסוגיית הנזק בפרסום השני ולדחיית התביעה בגין היותה "תביעת השתקה" (SLAPP), וכן מאשר את קביעתו של בית המשפט קמא שלא לחייב בהוצאות. **עקרונות משפטיים וחידושים בפסק הדין** 1. **סמכות בית המשפט לערעורים לאשר ממצאים עובדתיים:** בית המשפט המחוזי קובע במפורש כי "אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין, וכי ממצאים אלה תומכים בתוצאה אליה הגיע בית המשפט קמא." קביעה זו מדגישה את העיקרון המשפטי לפיו בית משפט לערעורים אינו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אלא אם כן קיימת עילה משמעותית לכך (למשל, טעות שבטעות מהותית או היעדר בסיס ראייתי). בית המשפט מכבד את התרשמותו הראשונית של בית משפט השלום מהראיות ומהעדים. 2. **סוגיית הנזק בתביעות לשון הרע ו"תביעות השתקה" (SLAPP):** * **הערה בנוגע לפרסום השני:** בית המשפט המחוזי מעיר כי "ספק בעינינו אם נכון היה לדחות את התביעה בנוגע לפרסום השני על בסיס הקביעה כי לא נגרם למשיבה נזק כלשהו." הערה זו מרמזת על תפיסה משפטית לפיה, גם אם לא נגרם נזק מוחשי ומדיד, עצם פרסום לשון הרע עשוי להצדיק סעד כלשהו, בהתאם לנסיבות. הדבר נוגע לעקרון כי עילת לשון הרע אינה תלויה בהכרח בהוכחת נזק כספי. * **התייחסות ל"תביעת השתקה" (SLAPP):** בית המשפט מציין כי "בשם לב לכלל נסיבות העניין ומאחר ונקבע כי מדובר בתביעת השתקה (SLAPP), לא מצאנו לקבל את ערעור המשיבה." זהו היבט חשוב בפסק הדין. "תביעת השתקה" (SLAPP - Strategic Lawsuit Against Public Participation) היא תביעה המוגשת לא כדי להשיג צדק, אלא כדי להשתיק ביקורת לגיטימית, להרתיע מפרסומים נוספים או להטיל עול כספי על הנתבע. עצם ההכרה בכך שמדובר ב"תביעת השתקה" היוותה שיקול משמעותי לדחיית הערעור, גם אם היה ספק לגבי היעדר הנזק. הדבר משקף מגמה משפטית גוברת לזהות ולטפל בתביעות בעלות אופי טורדני או מטרות בלתי ראויות. 3. **שיקול דעת בית המשפט לעניין הוצאות משפט:** בית המשפט המחוזי מאשר את קביעתו של בית המשפט קמא שלא לחייב בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. הנמקה לכך כוללת הן את ההערה בנוגע לפרסום השני (ולאור הספק לגבי הנזק), והן את דחיית התביעה שכנגד. הדבר מדגים את הגמישות המשפטית של בית המשפט בשיקול דעתו לעניין ההוצאות, וכיצד הוא יכול להתחשב בכלל נסיבות המקרה, כולל מורכבותו, התנהלות הצדדים, והאיזון בין האינטרסים השונים, גם אם לא נפסקו הוצאות כמקובל. 4. **דחיית ערעורים הדדיים מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט–2018:** הדחייה "בהתאם לתקנה 148(ב)" מעידה על כך שהערעורים נדחו ללא דיון מהותי או ללא צורך בהרחבת הדיון, מכיוון שממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום תמכו בתוצאה, ולכן לא היה מקום להתערבות. תקנה זו מאפשרת לבית המשפט לדחות ערעור כאשר הוא סבור שאין בו צורך או שהוא חסר סיכוי, ללא צורך בדיון ארוך. **סיכום** פסק הדין מהווה דוגמה ליישום עקרונות משפטיים בדיני לשון הרע, תוך התמודדות עם סוגיות מורכבות כגון הוכחת נזק, אופי התביעה (SLAPP), ושיקול דעת בית המשפט לעניין הוצאות. בית המשפט המחוזי מדגיש את חשיבות הממצאים העובדתיים של הערכאה הדיונית, אך גם אינו נרתע מלהעיר הערות חשובות שיכולות להשפיע על פרקטיקה עתידית, במיוחד בנוגע לזיהוי וטיפול בתביעות השתקה. אי-חיוב בהוצאות מדגיש את הגישה המרסנת של בתי המשפט, במיוחד כאשר מדובר בסכסוכים מורכבים שבהם הצדדים נמצאים בעמדות מנוגדות.