עש"מ 7/78

תקציר

מדובר בעובד מדינה שערער על הרשעתו על ידי בית הדין למשמעת של עובדי המדינה במספר עבירות משמעת. המערערים בחרו לנהל את הגנתם למרות שהודע להם על זכותם לייצוג משפטי. בית המשפט העליון קבע כי החלטת המערערים לייצג את עצמם לא פגעה בהגנתם, שכן מדובר באדם משכיל המכיר את ההליך. בית המשפט גם לא מצא כל הצדקה לטענת המערערת בדבר זימון עדים, שכן ברור כי המערערת בחרה ביודעין שלא לזמן את כל העדים שביקשה מלכתחילה. כמו כן, לא הובאו ראיות לכך שלא הוצג בפני בית הדין חומר רלוונטי כלשהו. באשר לאישומים קבע בית הדין כי ממצאי בית הדין למשמעת, שהתבססו על עדויות עדים, היו מוצדקים וכי אין מקום לשקול אותם מחדש. המערער הורשע בשורה של עבירות משמעת, לרבות פריצה למשרדו של עמית, התנהגות מאיימת וסירוב להישמע להוראות הממונים. בית הדין אישר את החלטת בית הדין לפטר את המערער משירות המדינה, והדגיש כי קבלת סמכות ועבודת צוות הם תנאי סף הכרחיים לעבודה במגזר הציבורי. גם חומרת העונש לא נחשבה מופרזת על ידי בית המשפט, נוכח אופייה החוזר ונשנה של התנהגותו הפסולה של המערער. בנוסף, בית הדין המליץ למשרד הרלוונטי לחקור את סביבת העבודה והאתיקה במשרד בו הועסקה המערערת, תוך רמיזה לסוגיות רחבות יותר הדורשות התייחסות. פסק הדין הסתיים בדחיית הערעור, ואישר את הרשעתו וגזר דינו של בית הדין למשמעת.