ע"ז 3059-10-16

תקציר

פסק דין זה עוסק בסכסוך ירושה על עיזבון שנפטר כאשר המנוח לא הותיר אחריו צוואה. שלוש נשים טענו שהן ידועות בציבור של המנוח ולכן זכאיות לעיזבונו: נ', אשתו הגרושה של המנוח, וא', שניהלה קשר זוגי עם המנוח. התביעה הרביעית הייתה של ר', שניהל מערכת יחסים קצרה עם המנוח וביקש לרשום את בנם כיורש החוקי. גם ילדיו של המנוח מאשתו הגרושה תבעו חלק מהירושה. בית המשפט בחן את התביעות לפי חוק הירושה, המכיר בבני זוג שאינם נשואים כיורשים אם ביכולתם להוכיח ארבעה תנאים: קיומם של חיי משפחה, ניהול משק בית משותף, היותם של שני הצדדים רווקים והיעדר צוואה. בית המשפט מצא כי נ' הצליחה להוכיח, ברמת הוודאות הנדרשת, כי היא והמנוח חלקו משק בית משותף וניהלו חיי משפחה. טענתה נתמכה בראיות חיצוניות, לרבות מסמכים ועדויות עדים. כך למשל, קיבל בית המשפט את טענתה כי המנוחה השתתפה בתשלום הוצאות הבית ותרמה לתחזוקת הבית. בנוסף, דבריה של נ' על עומק יחסיה עם המנוח ומשפחתו נמצאו כנים. לגבי א', בית המשפט הגיע למסקנה כי תביעתה אינה עומדת ברף ההוכחה הנדרש. בית המשפט קבע כי יחסיה של א' עם המנוח היו כלכליים בעיקרם וכי היא לא הצליחה להוכיח כי הם חלקו משק בית משותף או חיו יחד דרך קבע. בית המשפט בחן גם את עדויותיהם של האישה הגרושה ור', אך מצא אותן בלתי אמינות ובלתי עקביות. הם לא הוכיחו כי היה להם משק בית משותף עם המנוח או כי היו ידועים בציבור שלו. בנוסף, הזכיר בית המשפט את טענות ילדיו של המנוח מאשתו הגרושה, שהיו זכאים לחלק שווה בירושה יחד עם נ'. בית המשפט הוציא צו ירושה, שחילק את עזבונו של המנוח בהתאם. עם זאת, בשל התנהלותו החריגה של בא כוחה של נ', החליט בית המשפט כי כל צד יישא בהוצאותיו. פסק דין זה מותר לפרסום, תוך השמטת פרטים מזהים.