ע"א 6647/98

תקציר

במקרה דנן בערעורו של המבקש על שומת מס לשנת 1991, בחן בית המשפט העליון את בקשת המבקש לעכב את הליכי הגבייה עד להכרעה בערעור. במקור, המשיב קבע כי המבקש חייב במס על הכנסות הנובעות מהלוואה שלטענתו לא החזיר. טענת המבקש כי החזיר את ההלוואה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי מחוסר ראיות מספיקות, מה שהוביל לדרישת מס בסך של כ-350,000 ₪. לאחר דחיית ערעורו לבית המשפט המחוזי, ביקש המבקש עיכוב גביית מס זה בזמן שערעורו תלוי ועומד בבית המשפט העליון. בית המשפט קבע, כי ככלל, לא ניתן לדחות התחייבויות כספיות במהלך הערעורים, אלא אם קיים חשש ממשי לנזק בלתי הפיך או לחוסר יכולת להשיב סכומים ששולמו אם הערעור יתקבל. המבקש לא סיפק תשתית עובדתית מפורטת להוכחת הנזק הבלתי הפיך הפוטנציאלי שעלול להיגרם לו מפירוק נכסים. יתר על כן, בתצהירו לא היו פרטים על מצבו הכלכלי ופרטי נכסיו, והוא לא עמד בתנאים הנדרשים לשהות. מאזן הנוחות לא היטיב עם המבקש, שכן עיכוב האכיפה עלול לפגוע ביכולתו של המשיב לגבות את החוב בעתיד, בהתחשב בהתחייבויותיו הכספיות הקיימות של המבקש. משכך, דחה בית המשפט העליון את בקשת העיכוב, חייב את המבקש לשאת בהוצאות משפט והותיר את אכיפת המס על כנה.