בש"פ 3699/22

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטה קודמת של בית המשפט. החלטה זו שללה את רישיון הנהיגה של המבקשת עד להכרעה בתיק נגדה בגין גרימת מוות בנהיגה רשלנית. בקשת רשות הערעור נדחתה משום שלא עמדה בקריטריונים הנדרשים. על פי סעיף 49 לפקודת התעבורה, החלטה לפי סעיף 46ב בדבר שלילת רישיון נהיגה עד למתן פסק דין ניתנת לדיון מחדש ולערעור לפי חוק סדר הדין הפלילי. לפיכך, בקשת רשות הערעור הנוכחית נבחנת על פי אותם אמות מידה הקבועות בסעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי. משכך, בקשת רשות הערעור במקרה זה, בהיותה גלגול שלישי, נבחנת על פי הקריטריונים המחמירים שנקבעו בפרשת חניון חיפה. קריטריונים אלה מחייבים כי המקרה יעלה שאלה בעלת חשיבות מהותית מעבר לאינטרסים של הצדדים המעורבים או יציג נסיבות ייחודיות המצדיקות התערבות. בית המשפט קבע כי טענות המבקש, שהתבססו על פרסומים בתקשורת בדבר סכסוך בין ד"ר קוגל לפרקליטות המדינה, אינן עומדות בקריטריונים אלה. החלטות הערכאות הקודמות, עליהן ערער המבקש, כבר ציינו כי טענות המבקש חסרות שחר, שכן הן התבססו אך ורק על פרסומים לא מאומתים בתקשורת שלא דנו במקרה הנדון. הפרסומים בתקשורת, שנתפסו כמאמרי דעה, לא נחשבו לראיות מספיקות כדי להצדיק את ביטול ההחלטה לשלול את רישיונו של המבקש. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי בקשת המבקש לעיון חוזר הייתה מוקדמת מדי, שכן חוות דעתו של ד"ר קוגל טרם הוגשה באופן פורמלי. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, וההחלטה לשלול את רישיונה של המבקשת עד תום ההליכים המשפטיים נגדה אושרה.