ת"א 12657-04-15

תקציר

התובעת, ילידת 1964, תבעה את רופא השיניים הנתבע בגין טיפול שיניים רשלני. התובעת טענה כי כתוצאה מהטיפול הלקוי והרשלני של הנתבעת, נגרם לה נזק ניכר לפיה והיא תזדקק להמשך טיפול שיקומי יקר. התובעת טענה כי הנתבעת עקרה שיניים וביצעה תותבת זמנית שלא יכלה להסתגל אליה, מה שהוביל את הנתבעת לשנות את תכנית הטיפול. התוכנית החדשה כללה הכנת כמה כתרים שהיו קשים ללעיסה איתם, חדרו למזון וגרמו לכאב. עוד טען התובע כי הנתבע לא קיבל את הסכמתה מדעת וכי יש להעביר את נטל ההוכחה אליו בשל ניהול רישומים לקוי. הנתבע הכחיש טענות אלה וטען כי מצבה הדנטלי של התובעת היה ירוד עוד בטרם ביקרה אצלו, וכי היא הפסיקה את הטיפול בטרם עת וגרמה לעצמה נזק. בית המשפט מינה מומחה מטעמו אשר אישר את טענות התובע והגיע למסקנה כי טיפולו של הנתבע היה רשלני ושגוי, וכי מחדליו לא היו טעויות סבירות אלא חריגות מאמות מידה של רופא שיניים סביר. עוד קבע המומחה כי התובעת נזקקה להמשך טיפול בשתי הלסתות. השופט הסכים עם המומחה מטעם בית המשפט ופסק לטובת התובעת, תוך שהוא קובע כי היא הוכיחה את רשלנות הנתבעת. השופטת הורתה לנתבע לפצות את התובע בגין עלות הטיפול שקיבל (10,962 ₪), עלות טיפול משקם עתידי ללסת העליונה (11,950 ₪), הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד (4,000 ₪) ונזקים לא ממוניים (36,000 ₪), בסך 68,000 ₪, לצד הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 16,000 ₪. השופטת דחתה גם את הודעת הצד השלישי של הנתבע, והורתה לו לשאת בדמי ההודעה ובשכר טרחת עורך דין בסך 16,000 ₪ עבור הצדדים השלישיים. בנוסף, חויב הנתבע לשאת בעלות חוות הדעת הרפואיות. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים, ונמסר להם כי יש להם 60 יום לערער על פסק הדין עם קבלתו.