בד"א 40/80

תקציר

המערערת, עו"ד במקצועה, ערערה על פסק דינו של בית משפט קמא, אשר מצא אותה אשמה בשתי עבירות משמעת לפי חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961. העבירה הראשונה הייתה הפרת החובה לפעול לטובת הלקוח, והשנייה הייתה בגין מתן תשובות שגויות ואי מענה לתלונה. הלקוחה פנתה אליה בנוגע לתיק פלילי ולתביעת נזיקין בעקבותיה, אך המערערת הזניחה את התיק במשך מספר שנים ללא כל הצדקה, ולא השיבה לתלונת הלקוח על טיפולה בנושא. בית המשפט קמא גזר עליה נזיפה והורה לה לשלם קנס. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את חומר הראיות ושקלה את טענות המערער, אישרה את פסק דינו של בית משפט קמא. נמצא כי רשלנותה של המערערת וחוסר התקשורת שלה עם הלקוח, כמו גם הימנעותה מלהשיב לתלונה, היוו הפרה של סעיפי החוק הרלוונטיים. בית המשפט מתח ביקורת גם על ניסיונה של המערערת להציג ראיות נוספות ועל התנהלותה בניסיון לדחות את הדיון. ערכאת הערעור, אף שבדרך כלל נרתעה מלהתערב בממצאיו של בית משפט קמא, קבעה כי החלטתו של בית משפט קמא הייתה צודקת וחוקית. לפיכך, הערעור נדחה. פסק הדין היה אמור להתפרסם בעילום שם, בהתאם לחקיקה הרלוונטית.