ת"א 38541-08-17

תקציר

התובעת הפיקה והפיצה סרטים פורנוגרפיים ותבעה את הנתבעת בגין הפרת זכויות יוצרים בגין שימוש בסרטים ללא רשותה. הנתבעת טענה כי הסרטים אינם חוקיים ומנוגדים לתקנת הציבור, ועל כן יש לשלול מהתובעת את הסעדים הקבועים בחוק זכות יוצרים. בית המשפט הסכים עם טענות הנתבעת. ראשית, בית המשפט קבע כי הסרטים הפורנוגרפיים מהווים "יצירה" לפי חוק זכות יוצרים, בהיותם יצירות קולנועיות מקוריות. עם זאת, בקשת התובע לסעדים נדחתה. בית המשפט קבע כי הסרטים אינם חוקיים על פי חוק העונשין, שאסר על הפצת תועבה. המונח "תועבה" פורש על ידי בית המשפט כך שיכלול את הסרטים המדוברים, שהיו קיצוניים הרבה יותר בתוכנם המיני ממה שהתייחס לפסיקה הקודמת. למרות שבית המשפט הכיר בהיעדר אכיפה עדכנית של סעיף התועבה נגד פורנוגרפיה שאינה פדופילית, הוא קבע כי אי אכיפה אינה שוללת את לשון החוק, ומגמת החקיקה תומכת בפרשנות לפיה הסרטים נופלים להגדרת תועבה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי תעשיית הפורנוגרפיה גרמה נזקים, לרבות החפצת נשים, השפלתן ועידוד אלימות נגדן, דבר המצדיק את שלילת הגנת זכויות היוצרים מטעמים של תקנת הציבור. משכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובעת אינה זכאית לסעדים בגין הפרת זכויות יוצרים.