ת"א 6337-09-14

תקציר

פסק הדין מצהיר כי פסק הדין שניתן לטובת הנאשם, מוחמד חמד, בתיק קודם של הליך הרצאה, הושג במרמה ולכן יש לבטלו. התובע טען כי חמד ביצע הונאה בכך שהציג מצגי שווא בפני בית המשפט במהלך המשפט. נבחנו חמשת יסודותיה של עוולת הטעיה כהגדרתה בסעיף 56 לפקודת הנזיקין. נמצא כי הצהרתו של חמד כי בכפר ברטעה לא היה אדם בשם מוחמד אבראהים כבהא הייתה שקרית וכי הוא ידע שהיא שקרית. שני מצגי השווא האחרים של חמד בדבר הבעלות על החלקה וטעות סופר נבדקו אף הם ונמצאו נתמכים בראיות משמעותיות, לכל הפחות, ברמה של "חוסר אמונה באמיתותה או קלות דעתה". עוד נמצא כי חמד התכוון להטעות את בית המשפט וכי מצג השווא היה הבסיס העיקרי שעל בסיסו התקבלה החלטת בית המשפט בתיק הליך ההרצאה. לבסוף, ניכר כי ההטעיה גרמה נזק כספי לתובע. עם ביטול פסק הדין בתיק הראשון, פנה בית המשפט לשאלת זכויותיהם של הנתבעים שרכשו חלקים מהנכס שבמחלוקת מחמד. נמצא כי מאחר שרישום הנכס על שמו של חמד נעשה בהסכמת האפוטרופוס לנכסי נפקדים ובהתאם לפסק דין, לא ניתן לראות בכך עבירה על חוק נכסי נפקדים. לפיכך, הדיון בזכויות הנתבעים התנהל מכוח הוראות סעיף 10 לחוק המקרקעין. לפי סעיף זה, הנתבעים שרכשו את הנכס בתמורה ובתום לב היו שומרים על זכויותיהם גם אם הרישום היה שגוי. בפסק הדין הקודם נקבע כי הנתבעים 2-5, 7 ו-8 רכשו את מניותיהם בתום לב ובתמורה יקרת ערך. משכך, נשמרו זכויותיהם בנכס. טענות התובע בדבר המרמה התקבלו, אך מאחר שתוצאת פסק הדין המקורי נותרה בעינה, לא ניתן צו להוצאות.