ע"א 3599/19

תקציר

פסק הדין נשוא הערעור מתייחס לבקשה לסעד פיצול, שנדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע. המערערת, חברת בנייה, הסכימה עם המשיבה 1, שותפות, להקים מלון דירות על מגרש בשטח פרויקט גדול יותר. המשיבה 1 הייתה אמורה להקים חניון שמעליו יוקם המלון. בשל מחלוקות בין הצדדים, הבנייה לא החלה. גם הסכמים נוספים שנחתמו ב-2011 לא הצליחו לתקן את המצב. לאחר מכן פנה המערער לבית משפט קמא בבקשה לקבל סעד משני סוגים: אישור תכניות בניה וצו האוסר על המשיבים לפנות את החלקה. שניהם נענו. עם זאת, בקשתה המאוחרת יותר של המערערת לסעד פיצול, אשר ביקשה לתבוע פיצויים כנגד המשיבים 1, 2, 3 ו-5, נדחתה, בנימוק שהמערערת לא הגישה את כל העילות והסעדים יחדיו ואף גילתה שיהוי ניכר בהגשת הבקשה. דחייה זו היא העומדת בבסיס הערעור הנוכחי. המערערת טוענת כי היה מקום להיעתר לבקשתם לסעד פיצול, שכן נזקיהם טרם גובשו וכומתו. המשיבים 3-1 טוענים מנגד כי אין נסיבות חריגות המצדיקות את הגשת הערעור, וגם הוא הוגש בשיהוי. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את הראיות והטענות, החליטה לקבל את הערעור. בית המשפט קבע כי האינטרס של המערערת לפצל את תביעתה גובר על האינטרס למנוע התדיינות חוזרת ונשנית במקרה זה. פסק הדין מתיר למערערת לתבוע פיצויים, שכן אין לסגור נתיב זה בפניהם. השופטים מדגישים כי בהחלטתם אין כל דעה לגופו של עניין. משהצליח המערער בערעורם, חויבו המשיבים 1 עד 3 בתשלום שכר טרחת עורך דין, בסך 18,000 ₪, והוצאות משפט.