רע"א 85/88

תקציר

בפסק הדין התקבל הערעור, כלומר ההחלטות הקודמות בוטלו. בית המשפט הגיע למסקנה כי המשיב אחראי להוצאות המערערת, בסך 4,000 ₪, בתוספת ריבית החלה עד לתשלום. השופט י' בך תמך בפרשנות שהעדיף השופט ברק על פני עמדתו של השופט חלימה בנוגע להסכם בין המערערת לבין מינהל מקרקעי ישראל. עיקר המחלוקת נגעה לשאלה האם המערערת הוכרה כ"חוכרת לדורות" או רק כ"רשות" בעת חתימת ההסכם. פרשנותו של השופט ברק גברה, וראתה במערערת בתחילה רשות בלבד, היכולה להתפתח למעמד של חוכר בהתקיים תנאים ספציפיים. לשון החוזים, ובפרט המבוא, תמכו בפרשנות זו, והדגישו כי זכויותיה של המערערת הוגבלו מלכתחילה למעמד סמכותי. החוזה ציין במפורש את הרצף הנדרש של מילוי התחייבויות לפני המעבר למעמד של חוכר. משכך, נקבע כי המערערת לא הייתה זכאית להיטל השבחה במועד הספציפי הנדון, שכן לא הגיעה למעמד של חוכרת. ההסדרים הפנימיים לא גברו על התניות החוקיות בנוגע לתשלומי היטל. לפיכך, הערעור התקבל בהחלטת רוב, תוך מתן תוקף לרציונל של השופט ברק, והפיכת פסקי דין קודמים.