בש"פ 5429/21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של ערעור שניתן על החלטה לשחרר מבקש שהואשם בהחזקת סמים בחלופת מעצר. החלטת הערכאה הנמוכה יותר הייתה לשחרר את המבקש להשגחת אחיו, אמו ואח נוסף, עד לבחינת התיק. עם זאת, המדינה ערערה על החלטה זו, בטענה כי המיקום החלופי היה בסביבתו הטבעית של המבקש וכי המפקחים היו קשורים אליו. לכן, לא ניתן היה לצפות מהם להיות רשויות אפקטיביות, שכן הם לא מנעו ממנו לבצע את העבירה מלכתחילה. בית המשפט המחוזי הסכים עם טענות המדינה ופסק לטובת מעצרו של המבקש עד להכנת תסקיר על ידי שירות המבחן, אשר ייבחן על ידי בית משפט השלום, אשר יחליט באפשרות של חלופת מעצר. לאחר מכן ערער המבקש על החלטה זו, בטענה כי בית המשפט המחוזי הסיר למעשה את שיקול דעתו של בית משפט השלום לבחון את שחרורו של הנאשם בטרם קיבל את תסקיר שירות המבחן. עוד טען המבקש כי ההחלטה פגעה בו קשות וכי אין מקום להתערב בהחלטתו הראשונית של בית משפט השלום, בהינתן שניתן לסמוך על המפקחים. יתר על כן, המבקש טען לאפליה בגישתה של המדינה לעומת נוסע שותף באותו אירוע, ששוחרר ללא כל כתב אישום. עם זאת, הבקשה לבית המשפט העליון נדחתה, שכן היא לא עמדה בדרישות המצדיקות דיון נוסף בנושא. בית המשפט קבע כי ההחלטה לעצור את המבקש הייתה ראויה, בהתחשב בנסיבות, וכי בית המשפט המחוזי לא הוציא כל שיקול דעת מבית משפט השלום. בנוסף, הציע בית המשפט העליון כי כל עיכוב בהפקת תסקיר שירות המבחן יובא לידיעת בית משפט השלום כשינוי נסיבות, שעשוי להצדיק בחינה מחודשת של החלטת המעצר. בסופו של דבר הבקשה נדחתה, והמבקש היה אמור להישאר במעצר עד להגשת תסקיר שירות המבחן.