ע"ע 156/09

תקציר

הערעור, המבקש למנות את הפרמיה ששולמה למערערים כבסיס לחישוב שווי שעה לצורך חישוב גמול השעות הנוספות ופדיון החופשה לה זכאים המערערים, נדחה. ההחלטה לדחות את הערעור מבוססת על מספר שיקולים. ראשית, השופט קבע כי הטענה שהעלו המערערים פסולה לפי סעיפים 16 ו-18 לחוק שעות עבודה ומנוחה, הקובעים כי גמול שעות נוספות חייב להיות לפחות פי 1.25 או 1.5 מ"השכר הרגיל", הכולל במפורש את כל התוספות, כגון הפרמיה. למרות שהפרמיה מחושבת על בסיס סך כל שעות העבודה הרגילות והשעות הנוספות, היא מהווה תוספת לשכר הרגיל וניתן להתחשב בה באופן סביר בעת חישוב גמול שעות נוספות. כמו כן, פסק הדין בחן את ההסכם הקיבוצי בין הצדדים, אשר קבע במפורש כי אין לראות בפרמיה שכר לכל מטרה שהיא, לרבות חישוב שווי שעה. השופט הכיר בכך שבדרך כלל, הוראות הסכם קיבוצי אינן יכולות לגבור על הוראות ההגנה שבחוק. עם זאת, במקרה זה, בהתחשב בנסיבות הספציפיות, החליטה השופטת לתת תוקף לסעיף המזכה בהסכם הקיבוצי. ההסכם נבע ממשא ומתן קיבוצי והיווה פשרה עם ויתורים הדדיים. המערערים קיבלו את התנאים לתקופה ממושכת, והעלו את טענתם רק לאחר עזיבת החברה. בנוסף, ציינה השופטת את הסכמי הפרישה של המערערים, שהעניקו להם הטבות כספיות משמעותיות מעבר למה שהיו מקבלים אלמלא ההסכמים, ואת שתיקתם במהלך העסקתם בנוגע להחרגת הפרמיה מגמול שעות נוספות. גורמים אלה הובילו את השופט למסקנה כי לא יהיה זה שוויוני לכלול את הפרמיה בגמול השעות הנוספות. באשר לשאלה האם יש לכלול את הפרמיה בחישוב פדיון החל"ת, הפנתה השופטת לסעיף 10 לחוק חופשה שנתית, המגדיר שכר רגיל לעובדים חודשיים כשכר שהיו מקבלים אלמלא יצאו לחופשה. מאחר שהפרמיה מחושבת הן על בסיס שעות רגילות והן על בסיס שעות נוספות מדווחות, היא אינה יכולה להיחשב כחלק מהשכר הרגיל לצורך חישוב דמי החופשה. זאת ועוד, הפנתה השופטת להסכם הפרישה, שקבע כי המערערים זכאים לתשלומים כעובדים פורשים, ומשתמע מהם כי מדובר בתשלומים היחידים להם הם זכאים. מטעמים אלה החליטה השופטת כי אין לכלול את הפרמיה בחישוב פדיון החופשה. השופט פליטמן הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור, והחלטה זו נתמכה על ידי השופט צור ונציגי העובדים והמעסיקים כאחד.