ע"א 719/78

תקציר

במקרה דנן, ביקשו המערערים, חברה קבלנית ומנהליה, לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר אישר את ההוראות במזכר ההבנות. תזכיר זה נוסח כדי לתת מענה למחלוקות הנובעות מחוזה בניה בין המערערים לבין המשיב, הקשור לפרויקט בנייה תעשייתית ברמת השרון. הפרויקט נתקלע לעיכובים וכמעט נעצר באפריל 1977 בשל טענות המערערת בדבר אי עמידת המשיב בהגשת התכנית ועיכוב בתשלומים, דבר שפגע לכאורה בכדאיות הכלכלית של הפרויקט בשל מחירי ביצוע קבועים. לאחר מכן נחתם במהלך המשא ומתן מזכר למיתון מחלוקות, שכלל הוראות כגון החזרת ערבויות בנקאיות קיימות תמורת ערבות חדשה ומופחתת, והגשת תביעות הדדיות לבוררות עם תקרה של 500,000 ל"י לכל צד. המערערים ביקשו לבטל הוראות אלה בנימוק של עושק, בטענה כי הם נאלצים להסכים תחת מצוקה וכי התנאים קשים באופן בלתי סביר. עם זאת, בית המשפט קבע כי תנאי המצוקה הקבועים בסעיף 18 לחוק החוזים לא הוכחו די הצורך. היא ציינה כי המערערים לא הוכיחו כי תנאי החוזה היו חמורים באופן בלתי סביר בהשוואה למקובל, ואף החוזה לא בוטל תוך זמן סביר, שכן המערערים ניצלו את יתרונות התזכיר בטרם ביקשו לבטלו. בית המשפט דחה גם טענת כפייה נוספת שהעלו המערערים, בקובעו כי כוונת המשיב לאכוף ערבויות כדין אינה מהווה כפייה. אשר על כן, הערעור נדחה, כאשר בית המשפט חייב את המערערים לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב.