ת"א 11439-05-19

תקציר

הנתבעים בתביעה אזרחית ביקשו להגיש תצהיר עדות ראשונית לאחר המועד האחרון להגשת ראיות. על פי תקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, הדבר מותר רק אם שוכנע בית המשפט כי ההגשה המאוחרת מוצדקת. לבית המשפט שיקול דעת רחב בבואו להכריע בבקשות מסוג זה ועליו לשקול גורמים שונים, לרבות הסיבות לעיכוב, פוטנציאל הפגיעה בצד שכנגד, שלב ההליך המשפטי, טיב הראיות הנוספות ושיקולים מערכתיים. במקרה זה החליט בית המשפט לדחות את הבקשה. הבקשה הוגשה בשלב מאוחר של ההליך, לאחר שדיוני ההוכחות הסתיימו והתובע הגיש את סיכומיו. הראיות הנוספות לא נחשבו משמעותיות או מרכזיות למחלוקת, והתרתן הייתה משבשת את ניהולו התקין של המשפט ופוגעת בזכותו של התובע לסיום במועד. יתר על כן, הראיות לא הפריכו עדויות אלא נועדו לחזק את עמדת הנאשמים. זה גם לא היה חפץ או ראיות טכניות, אלא תצהיר הדורש חקירה נוספת. לבסוף, הבקשה לא הסבירה מדוע הוגשה בשלב כה מאוחר. בהתחשב בכל אלה, החליט בית המשפט כי אין זה מוצדק להתיר את הגשתו המאוחרת של התצהיר, מה גם שהדבר יגרום לפגיעה בתובע. הנתבעים חויבו לכסות את הוצאות התובעת, והמועדים הקיימים קוימו.