ע"פ 30980-04-14

תקציר

מדובר בשני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים. הראשון הוא ערעור התביעה על החלטת בית המשפט לזכות את הנאשם מאשמת הסתה לגזענות, וכן על העונש שנגזר על הנאשם בעבירת הסתה לאלימות או לטרור. הערעור השני מוגש על ידי הנאשם, אשר חולק על הרשעתו בהסתה לאלימות או לטרור. לחילופין, הנאשם מערער על חומרת העונש. הרקע למקרה קשור למחאות בציבור הערבי על עבודות שביצעו הרשויות הישראליות בסמוך להר הבית בפברואר 2007. הנאשם, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל, הגיע לירושלים ושוחח עם כאלף אנשים שהתאספו, תוך שהוא מוסר הצהרות מוקלטות ומתומללות. התביעה ייחסה לנאשם שתי עבירות: הסתה לגזענות והסתה לאלימות או לטרור. בית משפט השלום זיכה את הנאשם מאשמת הסתה לגזענות אך הרשיע אותו בהסתה לאלימות וגזר עליו שמונה חודשי מאסר. התביעה טוענת כי דבריו של הנאשם התייחסו לעלילת הדם נגד העם היהודי ונועדו להסית נגדם, בעוד שהנאשם טוען כי לדבריו הייתה משמעות אחרת. בית המשפט פוסק לטובת התביעה, וקובע כי דברי הנאשם אכן התייחסו לעלילת הדם ונועדו להסית לגזענות, שכן הם עונים על הגדרת "גזענות" לפי סעיף 144א לחוק העונשין. כמו כן, התקיים היסוד הנפשי הנדרש לעבירת ההסתה לגזענות, כאמור בסעיף 144ב. בית המשפט מדגיש כי חופש הביטוי אינו מוחלט ויש לו גבולות, ודברי הנאשם חצו אותם. לפיכך, ערעור התביעה על זיכוי הנאשם בגין הסתה לגזענות מתקבל, והנאשם מורשע בעבירה זו. באשר לערעורו של הנאשם על הרשעתו בהסתה לאלימות או לטרור, בהתבסס על קריאתו לאינתיפאדה, פסק בית המשפט לטובת הנאשם. יצוין כי פרשנות דברי הנאשם כקריאה לפעילות בלתי אלימה אפשרית, וההסברים שמסר במהלך עדותו אינם בלתי סבירים. בית המשפט מדגיש כי יש להתחשב גם בנסיבות המקרה, ובעוד שחלק מהנסיבות מצביעות לכאורה על הסתה לאלימות, אחרות אינן תומכות בתפיסה זו. לפיכך, ערעורו של הנאשם מתקבל, והוא זוכה מעבירת ההסתה לאלימות או לטרור. השופט רומנוב מציע כי הצדדים יציגו טיעונים לעניין העונש בגין העבירה של הסתה לגזענות, ואם לא תושג הסכמה, יוחזר התיק לבית משפט השלום לצורך קביעה זו. השופטים מינץ ונחליאלי-חייט מסכימים עם הרשעתו של הנאשם בהסתה לגזענות אך חולקים על זיכויו מהסתה לאלימות, וסבורים כי החלטת בית משפט השלום בסעיף זה צריכה לעמוד.