ת"א 13240-09-18

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הסכם חוזי לעבודות נגרות שהוזמנו על ידי התובעים עבור יחידת הבית והמשרד שלהם. התובעים ביקשו סעד כספי, בטענה להחזר מלא של המקדמה לנתבעת, בטענה להפרות חוזה, לרבות אי עמידה בלוחות זמנים, אספקת מוצרים ושימוש בחומרים מתאימים. עם זאת, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות אלה. מנגד, הנתבע תבע הקלות כספיות, וביקש תשלום עבור עבודות נגרות לא גמורות ועבודות נוספות. בית המשפט הכיר בזכאותה של הנתבעת לסעד כספי כלשהו בגין העבודה והחומרים הנוספים שהושקעו בעבודה הלא גמורה, אך לא למלוא הסכום הנתבע. הראיות שהוצגו לא הצדיקו די הצורך את הסכום שדרש הנתבע. זאת ועוד, בית המשפט דחה את טענת התובעים להטיל אחריות אישית על בא כוחו של הנתבע, מר פנסו, שכן התובעים לא הביאו ראיות להתחייבות אישית שנטל על עצמו או למערכת יחסים מיוחדת המצדיקה אחריות אישית. עוד הבהירה השופטת כי פסק הדין התבסס אך ורק על הממצאים הרלוונטיים למערכת היחסים בין הצדדים בתיק זה ולא נגע ליחסיהם של התובעים עם נותני שירותים או מוצרים אחרים המעורבים בפרויקט הבנייה שלהם. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת דחיית תביעת התובעים והתביעה שכנגד של הנתבע, והורה לכל צד לשאת בהוצאותיו המשפטיות. ההחלטה התקבלה בהתחשב בסיום החוזה בהסכמה ובהיעדר הפרה על ידי מי מהצדדים. כן הוכרה הזכות לערעור כדין.