בג"צ 419/83

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה נגד חוקיותו של היתר הפיקוח על מטבע (תיקון מס' 2), התשמ"ג-1983, אשר הגביל את ההיתר לתושבי ישראל לרכוש מט"ח כדי להצטרף לתוכנית ביטוח סוציאלי זרה. העותרים, בהם חברה ישראלית המסייעת בהליך הרישום, טענו כי התיקון נעשה ללא סמכות מתאימה, משיקולים לא ענייניים, ומפלה לרעה את מי שטרם החל בתשלומים. הם טענו כי התיקון פוגע בזכויותיהם על פי אמנת הביטוח הלאומי שנחתמה בין ישראל לגרמניה, וביקשו לפסול אותה. עם זאת, בג"ץ קבע כי התיקון מצוי בסמכותו של המפקח על מטבע חוץ. בית המשפט מצא כי הנימוקים הדומיננטיים לתיקון לחוק היו הגנה על יתרות מטבע החוץ של המדינה ומניעת עומס על מוסד הביטוח הסוציאלי הגרמני, שהיו שניהם נימוקים סבירים. השופטים הסכימו כי העותרים לא הוכיחו פגיעה בזכויותיהם, שכן הסכם האמנה והיישום לא העניק להם זכויות הניתנות לאכיפה על פי הדין הישראלי. כמו כן, התיקון לא היווה הפליה בלתי סבירה, שכן הוא יצר הבחנה סבירה על בסיס מועד תחילת התשלומים. השופט גולדברג הדגיש כי לאיש אין זכות קנויה לטעון שהמדיניות הכלכלית תישאר ללא שינוי. לפיכך נדחתה העתירה, והשופטים הסכימו כי אין לפסוק לעותרים הוצאות.