עת"מ 56942-12-19

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה. העתירה מתנגדת להחלטת המשיבים לדחות תכנית לאישור בנייה בשטח שהוכרז כ"שטח אש". בעתירה נטען כי יש לפטור את תושבי האזור, ובהם הוא עצמו, מהכרזה על האזור כשטח צבאי סגור, וכי ההכרזה על אדמותיהם כשמורת טבע אינה צודקת. עוד טענו לאפליה בטיפול המשיבים בקרקעות התושבים הערבים לעומת המתיישבים היהודים, וכן ביקשו סעד בהכנת תכניות מתאר מפורטות. עם זאת, המשיבים הבהירו כי העתירות שהזכירה העותרת הקפיאו את המצב בשטח האש, ולא אפשרו בנייה למגורים. עוד נטען, כי העתירה מהווה ניצול לרעה של ההליך המשפטי, שכן העותרת כבר הייתה צד לעתירה דומה (בג"ץ 1039/13) נגד הכרזת השטח כשטח אש. בית המשפט מצא את נימוקי המשיבים משכנעים, והסכים כי מוסדות התכנון נעדרים סמכות לאשר את תכנית הבנייה בשל מעמדו של האזור כשטח אש. יתר על כן, בית המשפט לא ראה כל הצדקה לטענת העותרת לאפליה, וראה בעתירה הנוכחית ניצול לרעה של ההליך המשפטי, מה גם שהעותרים לא חשפו את מעורבותם בעתירה הקודמת (בג"ץ 1039/13). בית המשפט הגיע למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשת העותר, ועל כן דחה אותה. העותר חויב בהוצאות המשיבים, בסך 5,000 ₪.