ת"א 2180-07-21

תקציר

בית המשפט הכריע בעניין שיפוטי הנוגע לתביעות נגד נתבעים הנמצאים מחוץ לישראל. מבחינה היסטורית, כדי להגיש תביעה נגד נתבע זר, תובע ישראלי נזקק לאישור בית המשפט, מה שמבטיח שיקול דעת זהיר למניעת סכסוך בינלאומי. תקנות סדר הדין האזרחי המתוקנות (2023) שומרות על חלק ניכר ממסגרת זו, אך מבטלות את הצורך באישור מוקדם מבית המשפט, עדיין מחייבות הוראות לגבי ההליך ומאפשרות לבית המשפט למנוע את התביעה אם יימצא בלתי ראוי. בית המשפט בחן האם פורום ישראלי ראוי בהתבסס על מספר גורמים, לרבות סעיפי סמכות השיפוט החוזית הקיימים, תחולת הדין הישראלי ואופיין של תביעות חוזיות ונזיקיות. בית המשפט מצא כי התובעים לא הצליחו לבסס עילה כלשהי להרחבת סמכות השיפוט, תוך ציון היעדר חוזים ישירים עם הנתבעים, מיקום ההסכמים והצדדים באנגליה, והראיות הרלוונטיות היו בעיקר בחו"ל. בית המשפט בחן עילות משפטיות שונות לסמכות שיפוט, כגון סמכות סטטוטורית בינלאומית, זיקות חוזיות לישראל ונזקים המתרחשים בתוך ישראל עקב פעילות הנתבעים. בסופו של דבר, היא הגיעה למסקנה שאף אחד מהם לא הוכח כראוי, וגם הפורום הישראלי אינו המקום הנכון, תוך שימת דגש על הסכם השיפוט המקורי (הדין האנגלי ובתי המשפט), תחולת הדין האנגלי והיעדר זיקה משמעותית לישראל. בהחלטה צוין כי התובעים יכולים לנקוט בהליכים מעין נגזרים, אך אינם יכולים לבסס את טענותיהם ישירות נגד הנתבעים הזרים בשיטות הנוכחיות. לפיכך, דחה בית המשפט את התביעה נגד הנתבעים הזרים בהיעדר סמכות שיפוט בינלאומית וקבע כי על התובעים לשלם הוצאות בסך 10,000 ₪. פסק הדין שומר על כבוד לגבולות שיפוט ולכוונות חוזיות, ומשקף עקרונות של קומבינציה בינלאומית ויכולת חיזוי משפטית.