דנ"א 9425/06

תקציר

העתירה בפני בית המשפט מבקשת דיון חוזר בפסיקה קודמת של בית המשפט העליון בעניין חישוב היטלי השבחה במקרקעין. פסק הדין הראשוני, בראשות השופטת חיות, בהסכמת הנשיא ברק והשופט ג'ובראן, קבע כי במקרים של תכניות השבחה רצופות של חלקת קרקע, יש לחשב את היטל ההשבחה ב"שיטת המדרגות", תוך ריכוז השיפורים מכל תכנית בנפרד. זאת, בניגוד לגישתה המועדפת של העותרת, "שיטת המקפצה", המחשבת את ההיטל כהפרש בשווי הקרקע לפני התכנית הראשונה ולאחריה. פסק הדין דן בהרחבה בשלוש שיטות החישוב, תוך הדגשת הצורך בקשר סיבתי ישיר בין הפעילות התכנונית לבין היטל השבחה, והגיע למסקנה כי שיטת המדרגות מבטאת קשר זה בצורה הטובה ביותר. בעוד שהעותרת, אליה הצטרף המשיב מס' 2, טוענת כי פסק הדין פוגע באופן משמעותי בוועדות המקומיות ובבעלי הקרקעות, בית המשפט דוחה את העתירה לדיון נוסף, בקובעו כי חשיבותו וחידושו של פסק הדין אינם עילה מספקת. בית המשפט קובע כי משמעותו המשפטית של פסק הדין אינה חריגה המצדיקה דיון חוזר וכי היא עולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות. יתר על כן, המורכבויות וההרחבות האפשריות של הליכי הבנייה בשיטת המדרגות אינן נחשבות להצדקות מספיקות. אשר על כן, העתירה נדחית, והעותר והמשיב מס' 2 נדרשים לשלם למשיב מס' 1 10,000 ₪ כל אחד שכר טרחת עורך דין.