עמ"ה 9018/05

תקציר

הסוגיה המרכזית במחלוקת מס זו היא האם יש לסווג עסקה כמכירת מוניטין או כנכס הוני. הסיווג משפיע על שיעור המס החל, כאשר הראשון ממוסה בשיעור של 10% והאחרון בשיעור של 50%. המערער, יועץ מס שהפסיק לעבוד באופן עצמאי, טוען כי מכר את שמו הטוב לשכנו, רואה החשבון דן סרנט, בשנת 1997. בהסכם צוין כי מדובר במכירת מוניטין ומעגל לקוחות, אך המשיב טוען כי מדובר בנכס הוני ויש למסותו בהתאם. על בית המשפט לקבוע את מהות העסקה. לשון ההסכם אמנם אינה מכרעת, אך הערכתו העצמית של המערער, ללא ראיות אובייקטיביות, אינה ראיה מספקת לרצון טוב. הפסיקה דורשת הוכחת הפרדה מהמוניטין הנמכר, מה שלא קרה כאן כאשר המערערים המשיכו לעבוד עם לקוחותיהם. היעדרו של סמן זה, לצד היעדר ראיות לחלק ממקורות ההכנסה, מביא לדחיית טענות המערערת. הערכת המשיב מאושרת, והמערער אחראי להוצאות המשפט. פסק דין זה מדגיש את הצורך בהוכחה אובייקטיבית במקרים כאלה ומבהיר את הדרישות לסיווג עסקה כמכירת מוניטין.