ת"א 14679-02-20

תקציר

להלן ניתוח משפטי של הפסיקה המסופקת, תוך התמקדות בעקרונות וחידושים משפטיים: **ניתוח משפטי** תיק זה סובב סביב תביעת רשלנות רפואית, במיוחד בנוגע למתן תרופה לא רשומה, Histanil, והקשר הסיבתי לכאורה שלה למיאליטיס הרוחבית של המנוח. הניתוח ינתח את נימוקי בית המשפט לגבי רשלנות, סיבתיות, שימוש בתרופות לא רשומות ומושג הפגיעה באוטונומיה. **I. רשלנות וסיבתיות** * **נטל ההוכחה:** העיקרון המשפטי העיקרי העומד על הפרק הוא הנטל המוטל על התובע להוכיח רשלנות וקשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין הנזק שנגרם. בית המשפט בוחן בדקדקנות את הראיות שהציגו שני הצדדים. * **עדות מומחה ומשקלה:** נושא מרכזי הוא ההסתמכות וההערכה של עדויות מומחים. * מומחי התובעים (ד"ר אייכנבאום והרוקח מועמר) סברו כי קיים קשר ישיר בין היסטניל (במיוחד פרומתזין) לבין דלקת מיאליטיס רוחבית, וייחסו אותה לחדירת חומרים רעילים או לדימום/שבץ בעמוד השדרה. * בית המשפט מנתח באופן ביקורתי את חוות הדעת הללו, מדגיש את חוסר העקביות ביניהן, ובאופן מכריע, מוצא אותן מופרכות באופן משכנע על ידי מומחי ההגנה. * מומחי ההגנה (ד"ר בר סלע ופרופ' גרוס) ערערו למעשה על מנגנוני הפגיעה שהוצעו על ידי התובעים. פרופ' גרוס, במיוחד, סיפק הסברים מפורטים מדוע דימום/שבץ בעמוד השדרה אינם סבירים, תוך התייחסות להתפתחות הדרגתית של ליקויים נוירולוגיים, דפוס המעורבות של חוט השדרה ונוכחות של סימנים דלקתיים ורמות חלבון גבוהות בנוזל השדרה. ההפרכה המפורטת של פרופ' גרוס את השערת "דימום בעמוד השדרה ושבץ" וטענתה על אבחנה של דלקת מיאליטיס אוטואימונית או אידיופטית משמעותיות בהדגמת האופן שבו עדות מומחה יכולה לפרק את התיק של התובע. * בית המשפט מציין גם כי ד"ר אייכנבאום הודה כי לא מצא עבודות הקושרות ישירות את היסטניל לדלקת מיאליטיס רוחבית, והנימוקים שלו המבוססים על הופעתם המהירה של התסמינים סוכלו על ידי ראיות לכך שהמנוח לא היה במצב בריאותי מושלם עם הגעתו למרפאה. * **סיבתיות ותרופות לא רשומות:** * גם כאשר תרופה אינה רשומה, עדיין על התובע להוכיח שהשימוש בה *גרם* לנזק. במקרה זה, בית המשפט מצא כי התובעים לא הצליחו לבסס קשר סיבתי זה. * נימוקי בית המשפט מדגישים כי בעוד ש*שימוש* בתרופה לא רשומה עשוי לעורר שאלות של רשלנות או הפרת גילוי, הוא אינו מבסס באופן אוטומטי סיבתיות למצב רפואי ספציפי, במיוחד כאשר גורמים חלופיים וסבירים יותר (כמו מיאליטיס אוטואימונית או אידיופטית) מזוהים על ידי מומחים. **השני. שימוש בתרופות לא רשומות וחובת גילוי** * **משמעות הסטטוס הלא רשום:** בית המשפט מכיר בכך שהיסטניל לא היה רשום במרשם הסמים של המדינה. עובדה זו צוינה על ידי מומחי התובעים כבסיס לטענה נגד השימוש בו. * עם זאת, בית המשפט אינו מוצא שעצם השימוש בתרופה לא רשומה, כשלעצמו, הוא רשלנות בהקשר ספציפי זה. נאשם 2 העיד כי הוא מאמין שאם תרופה נמכרת בבית מרקחת, היא מותרת לשימוש. בית המשפט מציין כי לא הוכח כי נאשם 2 יכול היה לדעת באותה עת (למעלה מעשרים וארבע שנים קודם לכן) כי הסם אינו רשום או שהייתה לו סיבה לחשוד בו. זה מצביע על הבנה ניואנסית של רשלנות, בהתחשב בהקשר ההיסטורי ובמציאות המעשית של זמינות תרופות. * **הפרת חובת הגילוי:** * עיקרון משפטי מרכזי ברשלנות רפואית הוא חובתו של ספק שירותי בריאות לחשוף מידע רלוונטי למטופל כדי לאפשר הסכמה מדעת. * בית המשפט בוחן אם הנתבע 2 הפר חובה זו בכך שלא גילה את מעמדו הלא רשום של היסטניל. * החלטת בית המשפט כאן תלויה בדחיפות המצב. בהתחשב בכך שהמנוח היה במצב מסכן חיים שהצריך טיפול מיידי, הגיע בית המשפט למסקנה כי נאשם 2 לא היה צריך לחשוף עובדות שהיו עלולות להרתיע את החולה מלקבל טיפול מציל חיים. זה עולה בקנה אחד עם העיקרון שניתן לשנות את חובת הגילוי במצבי חירום שבהם התערבות מיידית היא בעלת חשיבות עליונה להישרדות. בית המשפט מצטט את ע"א 1303/09 מרגלית קדוש נ' בית חולים ביקור חולים כדי לתמוך בנקודה זו, תוך הדגשת אופיין המכריע של עובדות שישפיעו על החלטת המטופל בהקשרים שאינם דחופים. **השלישי. פגיעה באוטונומיה** * **אוטונומיה ונזקים תוצאתיים:** בית המשפט מתייחס לטענה בדבר פגיעה באוטונומיה של המנוח עקב שימוש בסם לא רשום. * בית המשפט מבהיר כי פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה אינו נפסק בגין שלילת כוח הבחירה גרידא אלא בגין *הנזק התוצאתי* בדמות רגשות שליליים או נזק מוחשי הנובע מאותה שלילה. זהו חידוש משפטי קריטי בהבחנה בין זכויות מופשטות לבין הפרותיהן המעשיות הניתנות לפיצוי. * מאחר שבית המשפט לא מצא קשר סיבתי בין היסטניל לבין תחושותיו הגופניות של המנוח (מיאליטיס רוחבית), לא ניתן לייחס את "הרגשות השליליים" המתוארים בתצהיר לשימוש בהיסטניל. לפיכך, הבסיס לתביעת הפרת אוטונומיה, כפי שהוגדרה כנזק תוצאתי, נעדר. * בית המשפט מפנה למספר מקרים נוספים (למשל, ע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל*, ע"א 10085/08 תנובה*, ע"א 7444/18 פלונית נ' המרכז הרפואי העמק*, ובג"ץ (מרכז) 1685-07-12 פלונית נ' ג'ונסון אנד ג'ונסון*) כדי להדגיש את הדרישה לנזק תוצאתי סובייקטיבי מוכח בתביעות מסוג זה, במיוחד בהקשר של טיפול תרופתי והסכמה מדעת. זה מדגיש גישה שיפוטית עקבית בדרישה לנזק הניתן להוכחה מעבר להפרה התיאורטית של זכות. **הרביעי. סוגיות ראייתיות והיבטים פרוצדורליים** * **היעדר עדויות של עדי מפתח:** בית המשפט מציין את היעדר עדותם של בניו של המנוח, שיכלו לספק מידע חיוני (למשל, על רכישת הסם). חוסר ראיות זה, המיוחס לתובעים, מחליש את טענתם. * **ליקויים ברשומה הרפואית:** בעוד שבית המשפט מכיר בליקויים ברשומה הרפואית (למשל, אי רישום נפיחות בפנים, לחץ דם, דופק, רוויה ומינון היסטניל), הוא מוצא כי ליקויים אלה כשלעצמם לא הובילו לנזק המוכח, ולא מנעו מהנתבע לעמוד בנטל להוכיח היעדר רשלנות (בעקבות תקדים *פרוך נ' בית חולים אל-מקאסד* בעניין העברת נטל ההוכחה). זה מצביע על כך שליקויים בשמירת רשומות נלקחים בחשבון בשילוב עם הראיות הכוללות והתוצאה הסופית של מצבו של המטופל. **חידושים ועקרונות משפטיים מודגשים:** * **פירוק חוות דעת מומחים:** המקרה מציג גישה שיפוטית קפדנית לניתוח והערכה של חוות דעת מומחים סותרות, תוך הדגשת הצורך בעקביות פנימית והנמקה מדעית איתנה. * **דוקטרינת החירום בגילוי:** ההחלטה מספקת יישום ברור של העיקרון שניתן לצמצם את חובת הגילוי במקרי חירום רפואיים אמיתיים כדי לתת עדיפות להתערבויות מצילות חיים. * **נזק תוצאתי לתביעות אוטונומיה:** עמדת בית המשפט לגבי פגיעה באוטונומיה, הדורשת נזק תוצאתי הניתן להוכחה ולא רק הפרה תיאורטית, היא עיקרון משמעותי להבנת היישום המעשי של זכויות המטופל. * **הערכה הקשרית של רשלנות:** ההערכה אם הנתבע 2 התרשל בשימוש בסם לא רשום לוקחת בחשבון את ההקשר ההיסטורי ואת האמונה הסבירה של הנתבע באותה עת, ולא מיישמת סטנדרט רטרוספקטיבי בלבד. לסיכום, בית המשפט דוחה את טענת התובעים בקובעו כי לא הצליחו להוכיח קשר סיבתי בין הטיפול שניתן לבין מצבו הרפואי של המנוח. בית המשפט גם קובע כי אמנם היו ליקויים ברישום ושימוש בתרופה לא רשומה, אך אלה לא היוו רשלנות ניתנת לתביעה או הפרת חובה שהובילה לנזק בר פיצוי, במיוחד לאור המצב הרפואי הדחוף והיעדר נזקים תוצאתיים מוכחים בגין הפרת האוטונומיה.