ת"א 38903-03-16

תקציר

התובעים, יורשיו של עבד אל-רחים אחמד איוב א.ח., תובעים מהנתבע פיצויים בגין הפקעת שתי חלקות קרקע שירשו ממנו. הנתבע, לעומת זאת, טוען כי הקרקעות האמורות לא היו חלק מעיזבונו של עבד-אלרחים בעת מותו, אלא הועברו לבנו, מוחמד איוב א.ח., שהתובעים אינם יורשיו. בית המשפט בוחן שני הליכים משפטיים קודמים, שהתנהלו באותו בית משפט - האחד בשנת 1987 והשני בשנים 2010-2012, שניהם נוגעים למקרקעין המדוברים. ההליך הראשון תומך בטענת הנתבע כי עבד אל-רחים העביר את הקרקע לבנו מוחמד. ההליך השני, בו תבעו וקיבלו יורשיו של מוחמד פיצויים בגין הפקעת הקרקע מהנתבע, מוכיח מעל לכל ספק כי הקרקע המדוברת הועברה למוחמד כבר בשנת 1960. פסק הדין מההליך השני, ודחיית הערעור שבא בעקבותיו, תומכים אף הם בטענתה הנוכחית של הנתבעת כי התובעים אינם זכאים לכל פיצוי נוסף, שכן הנתבעת כבר שילמה פיצויים ליורשי מוחמד, ושינוי במצבה של הנתבעת לאורך השנים הופך את התביעה הנוכחית לבלתי סבירה. ככלל, בית המשפט קובע כי אין מקום לתביעת התובעים, וגם אם כן, השיהוי הניכר בהגשתה (54 שנים) מצדיק את דחייתה. לפיכך נדחית תביעת התובעים, והם מחויבים לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.