בש"פ 8806/13

תקציר

הכרעת הדין הנדונה מתייחסת לתיק פלילי בו מואשם המשיב בעבירות אלימות חמורות. הערעור מתייחס להחלטת בית משפט קמא לשחרר את המשיב לקהילה טיפולית, קרי קהילת רטורנו, כחלופת מעצר. השופט היושב בדין פותח ומציין כי התשתית הראייתית לאשמתו של המשיב אינה שנויה במחלוקת, וכך גם עילת מעצרו. שאלת המפתח היא האם השחרור לקהילה הוא חלופה ראויה למעצר. השופט משרטט את התקדים המשפטי שנקבע בפרשת סוויסה, המתווה שלושה תנאים בהם ניתן לאשר חלופת מעצר טיפולית: 1. הנאשם החל בשיקום לפני ביצוע העבירה, 2. פוטנציאל גבוה להצלחת הליך הגמילה, ו-3. החלופה מפחיתה במידה מספקת את המסוכנות הנשקפת מהנאשם. השופט מגיע למסקנה כי שחרורו של המשיב אינו עומד בקריטריונים מכמה טעמים. ראשית, מסוכנותו של המשיב לחברה נחשבת גבוהה ביותר, בהתחשב באופי העבירות, בנסיבות ביצוען ובעברו הפלילי הקודם. שנית, השופט מדגיש כי שהותו של המשיב בקהילה אינה שקולה למעצר בית ואינה מהווה חלופה הדוקה למעצר. לא ניתן למתן במידה מספקת את מסוכנותו הגבוהה של המשיב לשלום הציבור. שלישית, חסרה אינדיקציה לכך שהמוטיבציה של המשיב לעבור טיפול היא מהותית או שהצלחת תהליך הגמילה סבירה. השופט מדגיש גם את חשיבות האמון של בית המשפט בנאשם כבסיס לשחרור, דבר שחסר במקרה זה בשל הפרות האמונים של המשיב בעבר. לבסוף, מציינת השופטת כי המשיב אינו מקיים את תקדים התנאי הראשון שנקבע בעניין סויסה, אותו רואה השופט כבעל חשיבות עליונה. מטעמים אלה, הערעור מתקבל והמשיב יישאר במעצר עד תום הליכי המשפט.